הדפסה
פרשת שבוע - כי תבוא

האם טעו אנשי יצהר?

התרגשות רבה מעוררת בי מידי שנה קריאתה של מצוות הבאת הביכורים שבפרשתינו ותמיד חולפים בראשי סיפורי חז"ל על הדרך הנפלאה בה קבלו אנשי ירושלים את עולי הרגל. הטקס המופלא שנערך בתוך המקדש שבו מגיש החקלאי לכהן את הביכורים כשהוא מלווה זאת בנאום מרגש: "וענית ואמרת לפני ד' אלקיך ארמ?י א?בד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב..." הוא מספר על מאבקיו של יעקב מול לבן הארמי. על ירידת עם ישראל למצרים שגם בה זממו להשמידנו בגזרות קשות ובחסדי ד' הצלחנו לשרוד. על יציאת מצרים והמלחמה כדי להחזיר לעצמנו את ארץ ישראל שהייתה שייכת לאבותינו והצלחנו גם בכך והנה בנינו בתים ונטענו עצים וכעת מביאים אנו ביכורים. אמירה זו של החקלאי בזמן הכי שמח של הבאת הביכורים נועדה להיאמר לאו דווקא לכהן אלא יש בה מסר ותובנה לצאצאיו שבלי נחישות ואמונה בצדקת הדרך לא היינו זוכים לגור בארץ ישראל, לעבד את אדמותיה ולהביא מהם ביכורים. אלו שהנהיגו את מדינת ישראל בראשיתה, ראו את התמונה אחרת. הם ויתרו מרצון על הצהרת בלפור וניסו ליצור שתי מדינות לשני עמים. גם השם שניתן לצבא היה "צבא ההגנה לישראל" כשייעודו דפנסיבי, להגן על הקיים ולא להיות ח"ו התוקף. עם השנים המושג 'כיבוש הארץ' נהפך למילה גסה ויהודים נרדפים ומוכים ולעיתים אף נדקרים בידי פורעים ערבים ברחובות יפו או ירושלים, או תמונות בזויות של ערבים מרימים יד על חיילי צה"ל הפכו לחזון נפרץ שכבר לא מתרגשים ממנו. פתאום באו אנשי יצהר (שאני מכיר כמה מהם אישית כאנשים נורמטיביים לחלוטין) ואמרו הפוך. נפסיק להיות נרדפים נתחיל להיות רודפים. נפסיק להיות צבא הגנה ונתחיל להיות צבא יוזם. ואז מתחיל העליהום. ותשפוכת של צביעות ע"י כל אותם מראיינות בגלי צה"ל ובקול ישראל. פורע ערבי שרף בית וניסה לחדור לבית אחר בו מצויה משפחה עם תשע נפשות ולבצע בה פיגוע וכשילד יהודי בן תשע הפריע לו בכך, דקר אותו והשליך אותו על סלעים מגובה שתי קומות. על זה אין תמונות, זה לא הissue-, מרכז הדיון הופך להיות מדוע הגיבו אנשי יצהר. במשך שבועות מפירים יהודים את החוק בהפגנות אלימות נגד צה"ל בבילעין. וברדיו ובטלוויזיה דממה. אין בקורת אין מהומה תקשורתית. הפגנה כזו היא לגיטימית כי היא נעשית ע"י אנשים "משלנו". הם מפגינים בעד דבר 'צודק' בעוד שאנשי יצהר הם סתם 'פורעים'. את רשות השידור אני בטוח שלא אצליח לשנות בכתבה זו. שם דרוש הרס מוחלט ובניה חדשה מהיסוד של שדרנים ציוניים אמיתיים, אך מקווה אני שקהל הקוראים יפתח בעקבות כתבה זו את עיניו ויתן איזון לדעותיו מול הסתת התשקורת. ואולי חשבון הנפש של הימים הנוראים ואולי הבחירות אשר בשער יקימו לנו מנהיגים אמיצים שאינם מפחדים מכל צפצוף אמריקאי ואירופי וגם אינם חוששים מפטפוטיהם של שדרנים ושדרניות. מנהיגים שיש להם גאווה יהודית, אמונה בשיבת ציון, וכל שאיפתם היא לעשות טוב לעם ישראל.