הדפסה
פרשת שבוע - כי תבוא

לך לאלהים לו לעם

(יז) את ידוד האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולש?מ?ר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו:

(יח) וידוד האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו:

 

פרשה קטנה זו טומנת בחובה את חידוש גדול בדבר הברית בין הקב'ה ועם ישראל אליו חותרת כל התורה כולה.

הדברים מקבלים את מלוא משמעותם בעיון בכל המקומות בתורה בהם מופיעים הביטויים "לך לאלהים" או "לו לעם" ( כולל הסמיכויות אחרות – לכם, להם, לי, ).

בניגוד לצפוי כי נמצא שלל מופעים של ביטויים אלה, אנו מוצאים איזכורים ספורים בלבד, אך בדיקה מעמיקה מעלה כי הינם ממוקמים בהקשרים משמעותיים ביותר.

 

הפעם הראשונה בה נמצא ביטוי זה הינה אצל אברהם אבינו בברית המילה בבראשית פרק יז

(ז) והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:

(ח) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים:

 

המופע הבא הינו בשמות פרק ו כאשר הקב'ה מודיע בארבע לשונות הגאולה על יציאת מצרים.

(ה) …ואזכר את בריתי:

(ו) לכן אמר לבני ישראל אני ידוד והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלת??י אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים:

(ז) ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלהים וידעתם כי אני ידוד אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים:

 

ביום הקמת המשכן , בהכרזה על הופעת שכינה :

שמות פרק כט

(מה) ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים:

 

בתוכחה בפרשת בחוקותי, בברכה:

ויקרא פרק כו

(יא) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם:

(יב) והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם:

 

ושוב בקללה , בסיומה , בהבטחת הקב'ה כי ישמור את בריתו לעם ישראל למרות החטא והגלות:

ויקרא פרק כו

(מה) וזכרתי להם ברית ראשנים אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לעיני הגוים להית להם לאלהים אני ידוד:

 

שלשת המופעים הבאים הינם במשנה תורה, בנאומו של משה רבינו המזכיר לעם את הברית לקראת כניסתם לארץ ישראל ובהקשר של אזהרה מעבודה זרה.

 

המופע הבא ( המצוטט לעיל ) הינו בפרשתנו.

בברכה שבתוכחה, בהמשך פרשתנו שוב נמצא:

דברים פרק כח

(ט) יקימך ידוד לו לעם קדוש כאשר נשבע לך כי תשמר את מצות ידוד אלהיך והלכת בדרכיו:

 

בנאומו האחרון של משה מצויים הביטויים בפעם האחרונה:

דברים פרק כט

(יב) למען הקים אתך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב:

 

על מנת להבין את המנגנון היוצר את הברית כדאי לעיין בפירוש מרתק של הרשב"ם לביטויים המיוחדים המבטאים את הדדיות הברית . "את ידוד ה?אמרת היום" ," וידוד ה?א?מירך היום",

רשב"ם דברים פרק כו פסוק יז

(יז) את י"י האמרת היום - אתה הזקקתה שאמר הקב'ה ונתרצה להיות לך לאלהים, כי הדבר תלוי בו ליעשות הוא אלהיך ויושיעך מתוך שקבלת מצוותיו, וגם הוא האמירך, הפעילך שאמרת ונתרצית שתהיה לו לעם, לפי שעשה נסים וגבורות עד שנתרצית להיות לו לעם. האמרת פאישדירא בלע"ז:

 

המיוחד בפירושו הוא בדיוקו כי השורש א'מ'ר מופיע בהפעיל , דהיינו במשמעות "גרם לאמר". עם ישראל כביכול "גרם" לקב"ה על ידי קבלתם את המצוות לאמר "להיות לך לאלהים" והקב'ה בעשיית הנסים "גרם" לעם ישראל לאמר "שיהיה לו לעם". החידוש שבפירוש זה הוא בחלקו של על עם ישראל ביצירת הברית.

אם נבחן שוב את כל המופעים הנ"ל, מאברהם אבינו , דרך יציאת מצרים ועד למשכן, היוצר את הברית הינו הקב'ה, הוא הלוקח את ישראל לו לעם.

בפרשת "האמרת – האמירך" רואים בבירור כי מעשי ישראל – קבלת המצוות, הם מרכיב חיוני ביצירת הברית.

ההדדיות מלאה.