הדפסה
פרשת שבוע - כי תבוא

הקללה והברכה


בספרי החוקים של מדינות מודרניות, ניתן למצוא רשימה ארוכה של הדברים אותם אוסר החוק לעשות. הניסוח, בדרך כלל, כולל את תיאור המעשה האסור, ולאחריו את הסנקציה המופעלת כלפי מי שלא נשמע לו ועבר עליו. הסנקציות יכולות לכלול עונש כספי או גופני, הגבלת חירותו של האדם או פגיעה בדבר אחר היקר לו. קשה למצוא, אם ניתן בכלל, התייחסויות החורגות מעבר לפרטים אלו.
מעבר לכך, במערכות חוק המוכרות לנו, אין התייחסות לצד של מי שאינו עובר על החוק. בספר החוקים נמצאת ההתמודדות עם העבריינים, אך ללא שום מילה טובה למי שנאמן לחוק. אין זה מענינו של המחוקק, אלא לכל היותר ענינן של וועדות פרס למיניהן.
בפרשת השבוע, אנו פוגשים רשימה של עבירות אותן מונה התורה, ללא שום אזכרה של עונש. במקום לדבר על סנקציה מסויימת, אומרת התורה לגבי כל אחת ואחת מן העבירות האלו כי מי שעושה אותן הוא "ארור" ומי ששומר עצמו מהן הוא "ברוך". כדי להבין את השוני שבין התורה לבין מערכות חוק אחרות, חשוב מאוד להבין את ההבדל שבין עבירה על החוק המובילה לסנקציות מסוימות, לבין עבירה המובילה גם להגדרת ה"ארור".
כאשר אנו מענישים אדם על חטא מסוים, אין אנו אומרים בהכרח שום אמירה מוסרית לגביו. אדם שלא שילם מסים ונענש עקב כך בכפל מס, לא הוכרז בשום מקום כמי שעשה מעשה רע. יתכן שהחברה רק דואגת לאינטרסים הכלכליים שלה, על ידי הטלת סנקציות על מי שאינו משתתף במאמץ. גם עונשים חמורים יותר, אינם שייכים בהכרח לשפיטה מוסרית של המעשה. כאשר חברה רוצה להגן על עצמה מפני פגיעה ברמות שונות, היא עשויה להטיל סנקציות ברמות שונות כדי להפחיד יותר או פחות את מי שמתכנן לפגוע בה.
אך כאשר התורה מדברת על חטא או על מצווה, היא אינה עושה זאת רק במישור של העונש אלא במישור עמוק הרבה יותר. הרב סולוביצ'יק בספרו "על התשובה", מבדיל בין שני אספקטים של החטא: ה"חיוב" וה"טומאה". בעקבות דבריו נבדיל אנו בין אותם המאפיינים של המצווה ה"שכר" וה"טהרה".
כאשר אדם הולך בדרך הישרה הרי שמובטח לו לפי אחד מעיקרי היהדות, המוזכר רבות בתורה, כי יקבל שכר על כך. שכר זה הוא חיצוני לאדם, הוא אינו מבטא את מהותה של המצווה אלא את התגובה עליה. ברמה עמוקה הרבה יותר מי שמקיים מצווה מסויימת, מי שמקפיד על המערכת שקבעה התורה, בונה את נשמתו ומעלה אותה ברמה. הוא מקרב את עצמו לקב"ה מקור הכל, ושואב ממנו אור גדול. ברמה זו אנו יכולים לדבר על שני אנשים שונים, זה שלפני עשיית המצווה וזה שלאחריה.
זוהי משמעותה של הקביעה "ארור !" או "ברוך !" – ישנה השפעה של עשיית המצווה או להמנעות ממנה לא רק במימד החוקי, לא רק בקבלת השכר או חס וחלילה העונש, אלא במעמדו האישי של האדם, בהפיכתו לאדם טוב יותר ויותר ככל שיתמיד בקיום המצוות ויוסיף עליהן.
התורה אם כן, אינה ספר חוקים רגיל, אלא ספר מוסר. היא אינה מדריך לשופט הזקוק לדעת כיצד לטפל בעבריין מסוג מסויים, אלא ספר הנועד לכל אדם ואדם ומורה לו כיצד להשלים את נפשו ולהעלות אותה מדרגה אחר מדרגה.

שבת שלום
יעקב (יוקי) מאיר
תורה מציון, יבנה
מונטווידאו, אורוגוואי.