הדפסה
פרשת שבוע - כי תבוא

מחשבה דיבור ומעשה

בתחילת פרשתנו ובסוף הפרשה הקודמת, מופיעות שלש מצוות שכבר נאמרו לישראל ונשנות כאן אך אם נשים לב היטב אין המצוות הנ"ל סתם נשנות כאן. אלא ישנה תוספת אחת המשותפת ביסודה לשלושתן.
שלוש המצוות הן: מחיית עמלק, ביכורים ומעשרות, כאשר הדבר הנוסף על המצוה בעמלק לעומת פרשת עמלק הקודמת, הוא "זכור את אשר עשה...", ואין הכוונה בזכירה פסיבית, שהרי זה נאמר בהמשך "לא תשכח", אלא יש כאן ציווי הדומה ל"זכור את יום השבת", כלומר עשיית פעולה שתזכיר - במקרה דנן קידוש. צריכים אנו להזכיר ולקרא (רמז למגילת אסתר מדאוריתא) את שעשה עמלק. בביכורים הדבר הנוסף הוא: מקרא ביכורים שאומר המביא הביכורים מעצרת ועד סוכות. ובמעשרות הנוסף הוא: וידוי המעשר האומר מביא המעשר.

הפס' הבא מיד לאחר קבוצת מצוות זו הוא: "היום הזה ד' אלקיך מצוך לעשות ... ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך" בעצם יש שלוש בחינות בקיום המצוות במחשבה, דיבור ומעשה. שהם גם כנגד שלושת השלבים של הגילוי של התורה בהר סיני באוהל מועד ובערבות מואב. יש בלב (כנגד תפילין של יד) ויש בנפש (כנגד תפילין של ראש), כי צריכים אנו לדעת שמעבר לחשיבות של העשיה ישנה חשיבות מרובה למחשבה ולידיעת הדברים.

התוספת המשותפת לקבוצת המצוות הנ"ל היא בפה, שהדיבור הוא המגלה לאדם עצמו ולזולתו את כוונת הלב ומוציאה את משמעות המעשה מההסתר של העשיה הפרטית למימד של פעולה מדעת המקשרת את המעשה עם ההסתוריה הכללית של ישראל. בקשר הזה שבין מכלול הפעולות הנראות נפרדות ונקודתיות לבין ההיסתוריה הכלל ישראלית. נמצא הסוד של הכח החינוכי, ביכולת לקשר ביני לבין כלל ישראל לדורותיו וליעודו.

הדיבור גם מקשר בין ההוה העבר והעתיד, שהרי את אשר אני עושה היום אני מחבר עם סיפור ההסתוריה של העבר ועם הצהרת המטרה העתידית. שלשת המימדים הנ"ל גם נרמזים בשלשת השלבים עליהם מצביעות שלשת המצוות הנ"ל ביכורים - בכניסה לארץ, מעשרות - בשנה השלישית, ומחיית עמלק - בהניח ד' אלקיך מכל אויביך מסביב במהרה בימינו אמן.