הדפסה
פרשת שבוע - כי תצא

פרשת כי תצא

פרשת "כי תצא": ספר "דברים" עוסק בנאומו הארוך של משה רבינו טרם פטירתו. הנאום כולל שלשה נושאים: א. פרשיות "דברים-עקב": עיקרי האמונה היהודית: תוך כדי סקירה היסטורית מקיפה, משה מוכיח את בני ישראל על הכשלים שהיו , ומלמדם את עיקרי האמונה הנלמדים מתוך אירועים אלו. עם כניסתם לארץ הקשיים והפיתויים יהיו גדולים ויותר, ובמיוחד שמשה כבר לא יהיה לצידם, ולכ

ן משה רואה צורך להכינם לקראת הבאות. ב. פרשיות "ראה"-תחילת "תבא": הקובץ הגדול ביותר ובו פירוט המצוות. גודלו של קובץ זה מוכיח כי העיקר ביהדות הן המצוות, ואין להסתפק באמונה בלבד. קשה לגלות את הסדר המוחלט שבמצוות, אך נראה שבפרשת "ראה" יש דגש מיוחד על נושא של "עבודה זרה"- (מסית ומדיח, עיר הנידחת וכ'), בפרשת "שופטים" על שפיכות דמים (עיר מקלט, עגלה ערופה וכ'), ואילו בפרשת "כי תצא" ישנו דגש על גילוי עריות (אונס ומפתה,לא תהיה קדשה וכ'). בפרשת "ראה" המצוות הן ליחיד, ומפרשת "שופטים" עוסקים בעיקר במצוות לציבור ולעם כולו. ג. פרשיות "תבא- האזינו": כריתת הברית (ברכות קללות ושירה).

זהו סדר הספר, אך אנו רוצים לעסוק מעט גם בסדר החיים של האדם.

הברייתא המובאת במסכת סוטה (מד.) לומדת זאת מהסדר המופיע בעת הקריאה למלחמה אותה קוראים אנו  בפרשת "שופטים":תנו רבנן: "אשר בנה... אשר נטע... אשר ארש..." לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית, ויטע כרם, ואחר כך ישא אישה...הברייתא אינה מסתפקת במקור זה  ומוסיפה לכך מקור נוסף מהכתובים: ואף שלמה אמר בחכמתו (משלי כד, כז(
"הכן בחוץ מלאכתך, ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך";" הכן בחוץ מלאכתך" - זה בית;
"ועתדה בשדה לך" - זה כרם; "אחר ובנית ביתך" - זו אישה.

יתכן והברייתא לא הסתפקה בפסוקי התורה כיון שבהם לא מופיע סדר מכוון. הלימוד הוא רק מסדר העניינים אותם מכריז הכהן בעת המלחמה, אך בפסוק במשלי אכן מודגש סדר רצוף בפסוק, ובמיוחד בהדגשה "אחר ובנית ביתך". אך גם מקור זה איננו פשוט כל כך- המקור לבית: "הכן מלאכתך בחוץ"- לכאורה מורה  על מלאכה, והיכן הבית? גם הסיום- ובנית ביתך, לפי הפשט הכוונה לבית ממש, אך ידועה הדרשה מכהן גדול ביום הכיפורים  "וכפר בעדו ובעד ביתו - ביתו זו אשתו". נשים לב שהסדר "ואחר" מופיע רק לדבר השלישי (אשה) אך לא מובא לגבי הכרם. נחזור לכך בהמשך הדברים.אך אם הברייתא מסתמכת על סדר העניינים בפרשה בקריאת כהן משוח המלחמה, ניתן למצוא זאת גם בפרשתנו פרשת "כי תצא" –   (דברים, כב, ח-יג):

 "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך... לא תזרע כרמך כלאים... לא תחרש בשור ובחמור יחדו... כי יקח איש אישה..." אך ברור שהראייה מפרשת "שופטים" בה הכהן מכריז לפי סדר מסוים חזקה יותר וגם מוקדמת יותר בתורה.גם הנביא ירמיהו פונה אל גולי יהויכין, ומציע להם לבנות את חיהם בגלות: (ירמיהו,כט,ה-ו) "בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין. קחו נשים והולידו בנים ובנות... ורבו שם ואל תמעטו". סדר זה נראה פשוט ומובן עד שמגיעים לדברי הרמב"ם העוסק בכך בהלכות דעות (פ"ה,י"א):

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ, ה-ז) "מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו" ,
"מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו" ;"מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה".
אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה.וכן הוא אומר בקללות (דברים כח, : "אישה תארש... בית תבנה... כרם תטע" כלומר, "יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך… ".

כדברי הברייתא, גם הרמב"ם מסתמך על הסדר בדברי הכהן, אך סדרו שונה- הפרנסה קודמת לדירה! הוא מסתמך על הסדר, אך הסדר שמביא איננו הסדר שבתורה!! הוא גם מביא מקור חדש, כנראה משלו- מפרשת הקללות (שם הסדר הפוך- בעת הקלללה). וכבר תמה על כך מאד ר' יוסף קארו בפרוש ה"כסף משנה" לרמב"ם: יש לתמוה על מ"ש שנאמר מי האיש אשר נטע כרם מי האיש אשר בנה בית דקרא איפכא כתיב: מי האיש אשר בנה בית חדש מי האיש אשר נטע כרם?הקושיא חזקה מאד שהרי לא יתכן שלרמב"ם היתה גירסא שונה בתורה! כדרכן של קושיות קשות, רבות נכתב על כך,  ואנו נציע שני כיווני חשיבה: א. ה"כסף משנה" עצמו מיישב בשני תירוצים, לא פשוטים:ואפשר, דמדנקט מי האיש אשר ארש אשה לבסוף יליף דלא יקח אשה תחלה כדכתיב בקללה ומינה ילפינן דאית לן ג"כ למיעבד בבית וכרם הפך מה שכתוב בקללות,ועוד דכיון דגלי לן לאחר לקיחת אשה ממילא משמע דאית לן לאחר בנין בית לנטיעת כרם דמילתא דסברא הוא. והכי איתא בפרק משוח מלחמה (סוטה ע"ד.) ת"ר אשר בנה אשר נטע אשר ארש למדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה ואף שלמה אמר בחכמתו הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך הכן בחוץ מלאכתך זה בית ועתדה בשדה לך זה כרם אחר ובנית ביתך זו אשה.ומדלא נקט ואח"כ אלא גבי ישא אשה משמע דכרם בתר בית לאו דוקא והכי איכא למידק בדברי שלמה דלא נקט אחר אלא גבי ובנית ביתך: הכ"מ מבין שהמקור המרכזי לסדר הוא בקללות, ומדברי הכהן למדים רק לגבי נשיאת אשה שזהו הדבר האחרון. הוא מדייק זאת מהברייתא שרק לגבי אשה נאמר "ואחר כך", וכך גם בדברי שלמה במשלי. לגבי קדימות הפרנסה הוא רואה זאת כ "מילתא דסברא". אך עדיין לא ברור מדוע הכהן נוקט בסדר זה, גם לשון הברייתא מראה כי הבית קודם לפרנסה.  ב. דרך שונה ומעניינת נוקט ר' יצחק אדרבי, רבה של סלוניקי (שנפטר לפני כ-430 שנה) בשו"ת דברי ריבות (סימן ר"ל): ונראה לענ"ד...כי חינוך הבית אינו תלוי בזמן, כי תכף אחר עשייתו, יכול לחנכו. אבל חילול הכרם תלוי בזמן, שהיא שנה רביעית, (מדקאמר 'ולא חללו', משמע דבידו לחללו), אם כן נראה שכבר יש זה כמה שנטע הכרם, והיה קודם בנין הבית. ומה שאיחרו הכתוב מהבית, אינו בבחינת מציאות הנטיעה, כי אם בבחינת החילול, שהוא מאותם שאע"פ שנטע הכרם תחילה ואח"כ בנה הבית, ומן חינוך הבית קדם לזמן חילול הכרם. זהו מה שנראה לענ"ד.תרוץ זה "בדרך חריף" כלשונו של בעל "מעשה רקח" , מסתמך על כך שמדובר בנוטע כרם ולא חיללו. כידוע חילול הכרם נעשה בשנה הרביעית לנטיעה, כך שנטיעת הכרם קדמה לבניית הבית. גם ה"חתם סופר" נוקט בדרך זו: "ולכאורה יש לומר דהקרא, דמיירי מ-לא חללו - היינו בשנה הרביעית, ואם כן כבר נטעו ג' שנים קודם, וא"כ שפיר י"ל כהרמב"ם, דהנטיעח קודם בנין בית. אבל לשון הגמרא קשה".  אך גם הוא עומד על כך , שאין בכך מענה ללשון הברייתא הקובעת בפרוש כי דרך החיים לאדם היא שבניית הבית קודמת לנטיעה!

נכתב על ידי הרב בירנבוים