הדפסה
פרשת שבוע - כי תצא

מחיית זכר עמלק

סיומה של פרשתנו בתיאור מלחמת עמלק בשניה. נשוה בין המוזכר בספר שמות בתיאור המעשה לבין הנאמר בפרשתנו לדור הנכנסים לארץ.
בספר שמות מובא תיאור עובדתי יבש של מה שקרה במלחמה ללא שום מילות הערכה. לעומת זאת בפרשתנו מובלטת רשעותו של עמלק ותיאור מצבו החלוש של עם ישראל; תוך תיאור של הטפלותו של עמלק לחלשים שבעם ישראל דוקא. בספר שמות לאחר תיאור המעשה מוביאת תוכניתו של הקב'ה למחייתו של עמלק ולמלחמתו שלו בו לדור דור; ואילו בספר דברים מצווה עם ישראל למחות את זכר עמלק בבא הזמן, תוך הדגשה כפולה "זכור . . . אל תשכח".
הבדל זה הינו ברור לאור אופיים ומהותם השונה של שני הספרים; בעוד בספר שמות מתאר את מאורעות עם ישראל היוצאים ממצרים במסעם במדבר אל עבר ארץ ישראל. אשר על כן בספר זה מספיק תיאור הסתורי של הדברים בלא שפיטה ערכית. אולם בספר דברים בו מסכם משה את תפקידיו של עם ישראל בארצו בארגון חייו החברתיים והמדיניים על פי רצונו של ד', יש צורך להסביר את מהותה של המצווה הנראית לנו מוזרה כל כך ואכזרית ביותר. שהרי אין עוד אומה שאנו מצווים למחות מכל וכל. ואם כן מה נשתנה בעמלק?
עמלק הינו העם היחיד עליו נאמר שאינו ירא אלקים (אמנם גם אברהם אומר כן על גרר "כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה", אך אין מוסב על העם כי אם אל המקום. וגם אין זו הקביעה של התורה עצמה אלא הבעת חששו של אברהם.) ובכל המקומות בהם מוזכר נושא של יראת אלקים מתייחס אל יחסו של האדם לחלש ולזר.
עמלק הינו אם כן אב-טיפוס לכל אלו המתקיפים את החלש מפני חלישותו. ומשום כך אומר המדרש על דברי הקב'ה "כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק" שאין שמו וכסאו שלמים, שהרי במציאותו ית' אין חסרון, אולם בשמו ובכסאו המבטאים את ממלכתו והכרתו בארץ יכול להיות חסרון, הנובע מכך שעדיין לא "נהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'".
וכן רואים אנו כי עמלק לבד ממלחמתו עם החלשים, הינו היחידי שביציאת ישראל ממצרים העז ולמרות יד ד' הנטויה אשר הראתה כי אין כד' בכל הארץ, נלחם בישראל ובעצם נלחם במציאותו של כח הנמצא מעל האדם אשר העמיד את העולם כולו דום וקירר את הקדירה והראה כביכול לאומות כולם כי אין ממה לפחד.
ובעצם זוהי מלחמתו של עמלק בכל דור ודור שהרי עמלק מופיע על מפת ההיסתוריה בכל פעם שקמים ישראל מאשפתות ומתחילים בהתעוררות לאומית לשוב אל ארצם. כך היה במדבר וכך היה בימי שיבת ציון הראשונה וכך בימינו אנו; כל רצונו של עמלק לנתק בין ישראל לאביהם שבשמים על ידי ניתוקם מארצם ומתורתם.
על כן מצווים אנו למחות את זכר עמלק מתחת השמים שם יכול הוא לבצע את זממו, אך לא בבחינת השורש של הדברים, מעל השמים, ששם רק טוב ולא מציאות של טוב ורע אשר בהשתלשלות למטה בחר עמלק ב"רק רע". לומר לך כי אין הרע בעצם ולא מפי עליון שרצונו רק בטוב.