הדפסה
פרשת שבוע - ראה

למי צריכים לתת צדקה?-דיון בתביעת ש"ס להגדלת תקציב הרווחה

בפרשתינו נמצא הציווי "פתח תפתח את ידך? לאחיך לעניך ולאבינך בארצך" והשאלה (המאיימת על אישור תקציב המדינה) הינה עד כמה המדינה צריכה לסייע לענייה. 'קו העוני' כמוגדר בחוק איננו אובייקטיבי (אם נחלק את תושבי המדינה לחצי חצי מבחינת רמת השכר, אזי קו העוני מוגדר כמחצית מהשכר הממוצע של החצי התחתון) ובהחלט ניתן לחיות בו לא רע, אלא שיחסית לרמת החיים המקובלת אצל שאר האוכלוסייה, נחשב אדם זה לעני. האם גם היהדות מכירה בו כעני או שעני הינו אדם שבאמת אין לו מה לאכול?

מעניין, שההלכה מחלקת בין מצוות צדקה פרטית שאני ,אתה, מצווה לתת לבין מה החברה כחברה נותנת. הרמב"ם (הלכות מתנות עניים, פרק ט, הלכה יג) כותב שהחברה נותנת רק למי שאין לו אוכל והוא עני מוחלט ולא עני סובייקטיבי "מי שיש לו מזון שתי סעודות (למשך יום אחד) אסור לו ליטול מן התמחוי ,היו לו מזון ארבע עשרה סעודות (כלומר עבור שתי סעודות ליום למשך שבוע)- לא יטול מן הקופה" מאידך פוסק הרמב"ם בהמשך שאנו כיחידים כן צריכים לתמוך גם במי שיש לו קצת יותר אלא שעדיין שרוי במצוקה וגם אם יש לו רכוש, יש מצווה לתת לו כל עוד אין לו כלים של מותרות (כמובן אם יש לו כלי מותרות, או מכונית יקרה א"צ לתת לו)

ברור שאף שחובה עלינו לעזור לעניים, יותר מזה חייבים הם לעזור לעצמם, (כמובן אם הם יכולים לעשות כן) ומי שיכול להתפרנס מיגיע כפיו ואינו עושה כן, אין חובה לא על היחיד ולא על הציבור לעזור לו כלשון הרמב"ם: "כל מי שאינו צריך ליטול, ומרמה את העם ונוטל - אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות... "

בסיכומו של דבר ברור שאדם המצוי במצב כלכלי שאיננו איתן צריך לחשוב היטב לפני שפונה לרשויות השונות בבקשה "תנו לי", אך מי שמצבו הכלכלי אכן ירוד, מצווה הן על החברה כמדינה והן על כל יחיד ויחיד לסייע בידו כשהסיוע הגדול ביותר הינו לעזור לעניים לצאת ממעגל העוני ולהגיע לעצמאות כלכלית.