הדפסה
פרשת שבוע - עקב

פרשה ומשמעותה לדורינו

האם התורה רלוונטית לדור שלנו?

לאחר המשבר הגדול שעבר עם ישראל בחטא העגל שהביא את משה להחלטה לשבור את לוחות הברית, מצווה ד' את משה לכתוב לוחות ברית חדשים. "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ד' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" כידוע, נתן משה את הלוחות הללו במוצאי יום הכיפור של אותה שנה, לאחר שהייה נוספת בהר סיני של 40 יום ולילה.
כשנעיין בכתובים נמצא שאף שהן את הלוחות הראשונים והן את השניים כתב ד' בעצמו "לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים", בכל אופן קיימים שני הבדלים מהותיים בין הלוחות הראשונים לשניים:  ההבדל הראשון הינו מי הכין את הלוחות? בלוחות הראשונים מציינת התורה שעשה זאת ד' בעצמו "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות לב טז) ואילו לוחות שניים נפסלו ע"י משה בעצמו "בָּעֵת הַהִוא אָמַר ד' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים" (דברים י' א).   ההבדל השני הינו שאת הלוחות הראשונים נשא משה בידו ולא נצטווה לתתם בתוך ארון בעוד שאת הלוחות השנים נצטווה משה לשים בארון מעץ "וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ..וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן" (דברים שם). מהי המשמעות של הבדלים אלו?
חז'ל מספרים לנו (מסכת שבת קמ"ו.) שמדרגת עם ישראל במעמד הר סיני הייתה ענקית. היה כאן ממש תיקון של חטא האדם הראשון וכל העם התרומם רוחנית למעלת הנבואה ועל כן לוחות הראשונים שנפסלו ונכתבו בידי ד' היו במדרגה מאד גבוהה שהייתה אמורה להיות ראויה להם. המציאות שבה חטא העם בחטא העגל הוכיחה שהעם לא היה ראוי לכך וזוהי הסיבה שמשה נאלץ לשבור את הלוחות ועפ"י המדרש ד' הסכים איתו על כך. דומה הדבר לחשמל במתח גבוה שמגיע למנורה ביתית והיא נשרפת מיד. בכדי שמנורה תוכל להאיר היא זקוקה למתח כזה שהיא מסוגלת להכיל.
לוחות שניים לעומת זאת מתאימים למציאות של עם אנושי שיש בו גם חטאים. משה שחי את המציאות של העם, מכיר אותם, יודע את מדרגתם הטובה אך מכיר גם את הנפילות הרוחניות שלהם, הוא זה שעושה את הלוחות בעצמו והוא זה שנותנם בתוך ארון. חז'ל (ברכות ח') מספרים שבתוך הארון היו מונחים גם שברי הלוחות הראשונים וכן ספר התורה שכתב משה רבינו. למה משה שם אותם בארון? כי כל שיטת לימוד התורה השתנתה. במקום לשאוב באופן ישיר דרך תורה שבכתב את כל האור הגדול לחיי היום יום, הפך עיקר הלימוד לתורה שבעל פה שעוברת מרב לתלמיד, מאב לבנו. זוהי תורה שחיה בתוכנו, מתמודדת עם כל השאלות הכי אקטואליות שצומחות בכל דור ודור. זוהי תורה שמקדמת אותנו לפי יכולת הקיבול שלנו ולכן היא כל כך רלוונטית למציאות הנוכחית כפי שהייתה רלוונטית למציאות החיים שלפני אלף ואלפיים שנה. יש צורך לטעום, להתבשם ו...אולי לרצות עוד.