הדפסה
פרשת שבוע - ואתחנן

'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֵֹקֵינוּ ד' אֶחָד'

אין כמעט יהודי בעולם שאיננו מכיר פסוק זה. יהודים בכל הדורות השתדלו ומשתדלים בשארית כוחם רגע לפני מותם לומר את הפסוק הזה שמובא בפרשתינו. יהודים עלו על המוקד באינקוויזיציה הספרדית או בתאי הגזים של הנאצים כשצעקת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' על לשונם. הסיפור אולי הכי הרואי הקשור למרד בר כוכבא הינו ההוצאה להורג של גדול הרבנים באותו דור-רבי עקיבא באופן אכזרי ביותר כשהרומאים סורקים את בשרו במסרקות של ברזל ומספרת הגמרא (ברכות סא:) שבתוך מהלך הכאבים הנוראים של העינויים, ברגעים האחרונים של חייו אומר רבי עקיבא בכוונה גדולה את הפסוק 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֵֹקֵינוּ ד' אֶחָד' ותלמידיו שואלים אותו הכיצד במצב כזה של ייסורים אתה אומר פסוק זה? ועונה להם רבי עקיבא "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה 'וְאָהַבְתָּ אֵת ד' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל  נַפְשְׁךָ'- אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך ב'אֶחָד' עד שיצתה נשמתו ב'אֶחָד'".    מה מיוחד בפרשה קטנה זו שהיא תופסת מקום כה חשוב בהלכה ובהיסטוריה של עמינו? המשנה במסכת ברכות (פרק ב' משנה א) אומרת שיש בפרשה מיוחדת זו קבלת עול מלכות שמים, קבלת האמונה היהודית. הרבה פרמטרים מהווים שיקול במהלך חיינו. כסף, כח, כבוד השפעה, ערכים ועוד. במקרים רבים נוצר אצלנו קונפליקט בין ערכים שמאד חשובים לנו לבין דברים אחרים והשאלה שתמיד קשה להכרעה היא על מה נוותר. לדוגמא אדם שיש לו הורים מבוגרים וברצונו לעזור להם כי יש לו את הערך של "כיבוד אב ואם" אך לעיתים ערך זה מתנגש עם צרכים משפחתיים, עם זמן שלא תמיד יש לו, עם הוצאות שכרוכות בעזרה לאותם הורים והדילמה קשה מה לעשות.  גם האמונה היהודית היא ערך חשוב, היא אמורה להיות הערך המרכזי ביתור בחייו של יהודי. אמונה איננה 'סתם' רגש כזה שלא יודעים איך להסביר אותו. אמונה היא כוח עצום שנמצא בנשמתינו. יש בה גם שכל וגם רגש וגם דמיון, אך בעיקר יש בה חיים כלשון הפסוק "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב' ד'). מה קורה כשאמונה זו מתנגשת בערכים אחרים או בדברים אחרים החשובים לאדם כמו כסף, רכוש, יצרים לעשות הפך רצון ד' או מוות? מלמדת אותנו התורה באמרה 'וְאָהַבְתָּ אֵת ד' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל  נַפְשְׁךָ' שערך ההישארות באמונה גובר על כל הערכים האחרים ומוטב לו לאדם לאבד כל רכושו ואפילו לאבד את חייו ובלבד שלא יכפור באמונתו. צעקת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' שצעק רבי עקיבא. צעקת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' שצעקו יהודים בעומדם לפני בורות המוות.  צעקת 'שְׁמַע יִשְׂרָאֵל' שאומרים יהודים בחייהם ולפני מותם מבטאת יותר מכל את הדבקות הפנימית ואת האמונה בד' אלוקינו, בעומק הלב של כולנו, גם אצל הרחוקים בחייהם מקיום מצוות.

מאת הרב ראובן הילר