הדפסה
פרשת שבוע - ואתחנן

לפרשת ואתחנן תש"ע

אנו נמצאים בעיצומו של נאומו של משה, והנה בתוך הדברים מזכיר משה  את מעמד הר סיני:פרק ד:
ט רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן-יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ, כֹּל, יְמֵי חַיֶּיךָ; וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ, וְלִבְנֵי בָנֶיךָ.  י יוֹם, אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב, בֶּאֱמֹר יְהוָה אֵלַי הַקְהֶל-לִי אֶת-הָעָם, וְאַשְׁמִעֵם אֶת-דְּבָרָי:  אֲשֶׁר יִלְמְדוּן לְיִרְאָה אֹתִי, כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל-הָאֲדָמָה, וְאֶת-בְּנֵיהֶם, יְלַמֵּדוּן.  יא וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן, תַּחַת הָהָר; וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ, עַד-לֵב הַשָּׁמַיִם--חֹשֶׁךְ, עָנָן וַעֲרָפֶל.  יב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:  קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל.  יג וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת-בְּרִיתוֹ, אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת--עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים; וַיִּכְתְּבֵם, עַל-שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים.
איזכור זה כשלעצמו ברור מאד, שהרי וודאי מעמד כה נכבד ראוי לתזכורת בספר "משנה תורה" , ואף אזהרת השיכחה אינה מפליאה כלל. הדבר המוזר הוא שאירוע זה מוזכר פעם נוספת גם בפרק הבא-
פרק ה, כשביניהם פרשת הבדלת ערי המקלט ועוד, ושם אף מופיעות שוב עשרת הדברות.הקטע נפתח  ב:
א וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם; וּלְמַדְתֶּם אֹתָם, וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם.  ב יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית--בְּחֹרֵב.  ג לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ, כָּרַת יְהוָה אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת:  כִּי אִתָּנוּ, אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים.  ד פָּנִים בְּפָנִים, דִּבֶּר יְהוָה עִמָּכֶם בָּהָר--מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.  ה אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין-יְהוָה וּבֵינֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לְהַגִּיד לָכֶם, אֶת-דְּבַר יְהוָה:  כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ, וְלֹא-עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר.  {ס}...
השאלה הנשאלת היא: מדוע  משה מזכיר את המעמד פעמיים, ומדוע לא צרף את עשרת הדברות לדבריו בפרק ד'? מה טעם בפיצול זה?
התשובה לכאורה פשוטה- הן גם בתאור האירוע עצמו בספר "שמות" האירוע  מתואר בצורה מפוצלת: כולנו מכירים את פרשת "יתרו" , בפרקים י"ט ו-כ (אותם גם קוראים בחג שבועות), ובו תאור מפורט של המעמד מראש חודש סיון עד לפרוט עשרת הדברים. אך בפרשה הבאה, פרשת "משפטים", לאחר אוסף המצוות הרב, מופיע פרק כ"ד:(נעתיק את הקטע כולו בגלל המשך הדברים):
א וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה, אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם, מֵרָחֹק.  ב וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-יְהוָה, וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ; וְהָעָם, לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ.  ג וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה, נַעֲשֶׂה.  ד וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר; וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.  ה וַיִּשְׁלַח, אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעֲלוּ, עֹלֹת; וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים, לַיהוָה--פָּרִים.  ו וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם, וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת; וַחֲצִי הַדָּם, זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ.  ז וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע.  ח וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַדָּם, וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִמָּכֶם, עַל כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה.  ט וַיַּעַל מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן--נָדָב, וַאֲבִיהוּא, וְשִׁבְעִים, מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל.  י וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר.  יא וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא שָׁלַח יָדוֹ; וַיֶּחֱזוּ, אֶת-הָאֱלֹהִים, וַיֹּאכְלוּ, וַיִּשְׁתּוּ.  {ס}
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה--וֶהְיֵה-שָׁם; וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן, וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי, לְהוֹרֹתָם.  יג וַיָּקָם מֹשֶׁה, וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ; וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הַר הָאֱלֹהִים.  יד וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה, עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם; וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם.  טו וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר.  טז וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן.  יז וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְהוָה, כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְעֵינֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  יח וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל-הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה, בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.  {פ}
וכבר מעיר רש"י (ושאר פרשנים):פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות, ובד' בסיון נאמר לו: עלה..
דומה, שפרשנות זו הכרחית היא , שהרי רק בקטע זה נאמר מטבע הלשון הידוע: "נעשה ונשמע" (פסוק ז)  שמשחר ילדותינו ייחסנו אותו למעמד הר סיני ולקבלת הדברים. ראינו שאף בספר שמות התורה מפצלת את המעמד לשני חלקים, חלקו ב"יתרו" וחלקו ב"משפטים", ואם כן אין להתפלא על הפיצול  של משה ב"משנה תורה". אך עדיין השאלה בעינה עומדת: 
מדוע יש לפצל את תאור מעמד הר סיני ואין לכותבו ברצף אחד?
ותשובתנו תהיה, שאכן המעמד היה אחד ויחיד, אך ניתן לראות מעמד זה  של חיבור בין הקב'ה לעם ישראל משתי נקודות מבט, והתורה רוצה שנבחין בכך, ועל כן מתארת את המעמד בשתי צורות :
א. הקב'ה הוא האדון, הוא המצווה, הוא הוציאנו ממצרים כדי לעובדו ובמעמד זה הוא נותן לנו את מערכת החוקים. אנו כעבדיו חייבים לציית ולקיים מצוותיו. בראייה זו אין הבדל בין משה רבינו לאחרון העם ,וכולם הם עבדי ה'. הן גם משה נקרא "עבד ה'".
ב. מעמד הר סיני איננו רק מעמד של קבלת חוקים , אלא הוא מהווה כעין חתונה וברית בין הקב'ה לעמו. ספר "שיר השירים" מתאר את הקשר ההדוק בינינו לבין הבורא כקשר של בעל לאשתו. רבים ,ובעיקר בקבלה, רואים בטקס בהר סיני כחתונה ממש, והרבה מובאות לענין. גם משה רבינו  הוא "עבד ה'", אך נאמר עליו באותו פרק בסיומה של התורה: אשר ידעו ה' פנים אל פנים"- דבור בגובה העיניים. הקשר עם הבורא כמובן איננו אחיד, וכל אחד לפי דרגתו ומעלתו, ומשה היה הקרוב ביותר, וזו הכוונה בביטוי –"פנים אל פנים".
דומה שאם נתבונן בפרשיות היטב ,נוכל לראות שכוונת התורה ללמדנו שבמעמד הנשגב היו שני הדברים, ואין ביניהם סתירה- הקב'ה מצווה אותנו  כאדון לעבדו, אך גם כורת עימנו ברית באותו מעמד!  וכדי שנבחין בשתי הגישות הקיימות כאחד, מתארת התורה מעמד זה פעמיים, ב"יתרו" את פרשת הציווי, ואילו ב"משפטים" את טקס הברית:
א.  בפרשת "יתרו" ישנם שני פעלים החוזרים פעמים רבות- לעלות ולרדת: "ביום השלישי ירד ה'", "ירד עליו ה'" ואילו העם ומשה: "השמרו לכם עלות בהר"   "ויעל משה" לצורך קבלת החוקים ישנה נקודת מפגש-ה' יורד ומשה כנציג העם עולה. גם משה זקוק לירידת ה', למתן מערכת החוקים.  ב"משפטים" ישנה רק עלייה והתקרבות , כל אחד לפי כוחו ומעלתו. משה הוא המגיע גבוה וקרוב ביותר.
ב. ב"יתרו" המעמד כולו עוטה בערפל ועירפול, והכל מכוסה בעשן: "ענן כבד" ,"עשן כולו". ב"משפטים" התפאורה שונה לחלוטין: "לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר" "כאש אוכלת בראש ההר" –הכל בוהק והכל זורח לקראת טקס האיחוד.
ג. ב"יתרו" מייד לאחר מעמד הר סיני מופיע ההמשך: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם..." כיון שהמעמד נועד לתת מערכת חוקים ,הרי בתחילה מופיע התמצית-העיקר:עשרת הדברות, ומיד באות שטף של מצוות להרחבת העניין. לעומת זאת  המעמד בפרשת "משפטים" נקרא כמעמד "ספר הברית" לא מצוות ולא חוקים, אלא ברית בין העם והקב'ה, וההמשך מיד- פרשת תרומה-"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- לאחר החתונה והטקס נכנסים לבית,  ולכן מופיעה מיד פרשת המשכן, כהמשך ישיר לטקס.
והנה גם בפרשתנו- פרשת ואתחנן, מדגיש משה את שני המרכיבים  למעמד הר סיני:  בפרק ד מודגש עניין עשרת הדברים- "אשר ילמדון..."  בתפאורה של "חושך ענן וערפל".  לעומת זאת בפרק ה-"ה' אלקינו כרת עמנו ברית בחורב" ובמעמד של: "פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש". ואולי כדי להדגיש ששני החלקים יוצרים טקס אחד, הרי שבשמות- עשרת הדברות מופיעות בחלק של הציווי , ובדברים- דווקא בחלק הברית, וניתן לעלות סברות שונות מדוע, וזאת אשאיר לכם, בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד...
לא פעם אני נדרש להרצות בצבא בקורס קצינים, בקורס טייס  או בקורס מכי"ם בענייני מנהיגות. דומה שבפרשה זו נתנה לנו התורה כלל חשוב ביותר בהנהגה- המנהיג מצד אחד אדון מצווה וכולם סרים לפיקודו, אך מנהיג צריך גם להיות חלק מהעם , בגובה העיניים- "פנים אל פנים", וכל חייל צריך להרגיש שמפקדו הוא גם אחיו וקשוב לבעיותיו. אוי לנו אם מפקדינו יהיו רק מורמים מעם ומנותקים מהחברה עליה הם מופקדים. גם אסור שהמפקדים יהיו רק חברים, ויתייעצו עם פיקודיהם בכל החלטה מבצעית. הם חייבים לשלב בין שני התפקידים הסותרים, לכאורה. כך בצבא, כך בהוראה ביחס שבין תלמיד ומורה, וכך בעצם כל אדם בביתו: הוא הקובע והוא הקשוב!  כולנו  מנהיגים!