הדפסה
פרשת שבוע - ואתחנן

הציבי לך ציונים

בכל הפרשה ישנה נקודה החוזרת על עצמה והיא קישורן של המצוות לארץ: "למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ".
גם בדברות השניות המובאות בפרשתנו מתגלים פנים המיועדים לדור שנכנס כעת לארץ. שהרי אין ההתיחסות והדיבור לדור המדבר כדיבור וההתיחסות לדור הנכנס לארץ.
אמנם דור המדבר היה ברמה גבוהה יותר מדור הנכנס לארץ "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי", אך דור המדבר לא זכה להביא לידי יישום את תלמודו וכן היות ולא היה בארץ נמנע ממנו ביצוע מצוות התלויות בארץ.
בעוד, כאשר אנו מדברים על הדור שעומד להכנס לארץ, אנו צריכים להבחין בכך שישנה צורת דיבור שונה: כל דבר מתקשר לארץ ולכך ש"ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים ... לעשות כן בקרב הארץ", שהרי ישנה נטיה כאשר נכנסים לארץ הבאה ואומרת: המצוות היו רק כדי להעמיד את האומה בחו"ל אבל פה בארץ ישראל כבר אין צורך במימד הגלותי הזה. (כפי שרואים בשאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם", הבאה דוקא לאחר "כי תבואו אל הארץ")
בנוסף כאשר אנו מדברים על דור המדבר אנו מדברים על דור שעסק רוב זמנו בלימוד התורה, אך לא היה צריך להתעסק בענייני מדינה, צבא וממלכה, אך דור הנכנסים לארץ יצטרך להשקיע זמן ומאמץ מרובים בהעמדת האומה על מכונה ובהסדרת שלטון וכלכלה וישנה סכנה שבגלל מיעוט הזמן יפרוק מעליו עול מצוות. אך כפי שלא יאמר אדם איני מניח תפילין כיון שאני עוסק בתורה, לא יאמר אדם איני עובד שדי כיון שאני עוסק בתורה", אכן, בעבודת הקרקע ובהסדרת סדרי שלטון וכלכלה להעמיד ישראל בארצם ישנה מצוה בפני עצמה, שאינה נדחית מפני שאר המצוות.
לכן מביאה התורה דוקא בזמן הזה שבה מתיחסת למצוות בנוגע לנכנסים לארץ ואומרת "לא תוסיפו ולא תגרעו", שהרי ביישום המעשי של המצוות עלול אדם להיסחף מתוך התלהבות ולהוסיף על מה שהתורה אמרה ומצד שני בגלל הקשיים הנובעים מהמציאות ומחסרון כיס, עלול האדם לגרוע ממצוות התורה.
ולכן מתעכבת התורה וחוזרת על דבר זה שהמצוות הן בארץ, שהרי קיום המצוות בחו"ל הוא באמת רק בתורת "הציבי לך ציונים" שלא ישתכח מישראל איך מקיימים אותן, אך באמת יש להן חשיבות עצמית רק כאשר הן מקויימות בא"י.
והמצוות הינן חשובות בפני עצמן להעמדתו ולחיזוק קומתו של האדם ולכן הלימוד גדול משום שמביא את האדם לידע איך יעשה. ולא רק איך יעשה המצוה, אלא איך יעשה את עצמו, בחינת אל תקרי בנייך אלא בונייך, לבנות ולהבנות ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, שהן מניין מצוות עשה ומצוות לא תעשה הבונות את שלימות קומתו של האדם.