הדפסה
פרשת שבוע - ואתחנן

קיום המצוות וארץ ישראל

בפרשתנו מופיעה כארבע פעמים, בצורות שונות הנוסחה של קבלת החוקים והמשפטים "למען תחיו" וכד' ועלינו להבין מדוע צריכה התורה לחזור כל כך הרבה פעמים על דבר זה?

עלינו לדעת שבאמת התורה אינה באה כדי להיות לטורח על האדם שהרי אין הקב'ה בא בטרוניא עם בריותיו ואף על פי שלפעמים נראה לנו שקשה לעשות את כל אשר ציוה ד' וזה לטורח כביכול עלינו, מוטלת עלינו החובה של הבנת מהות המצות.

מהות המצות איננה בתורת חוקים בתור שכאלה, אין המצות ניתנות רק כדי לבחון את מידת הציות של האדם, אלא המצות בעשיתן מזככות את נפשו של האדם.

אנו יכולים לראות זאת ברמז, בכך שאמנם חכמינו חלוקים בינם לבין עצמם על מצות מסויימות האם הן חלק מתרי"ג מצות, אך על דבר אחד אין הם חלוקים וזה שיש תרי"ג מצות רמ"ח עשין ושס"ה לאוין כנגד רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו של האדם.

וזו המשמעות של הביטוי "בר-מצוה", דהיינו: שאמנם מבחינת גופו הוא בן להוריו, אולם מבחינת בנית אישיותו העצמית היחודית, הוא מוליד את עצמו על ידי מצות התורה.

אך באמת ישנם שני הבדלים מהותיים בקיום המצות, בין חוצה לארץ לבין קיומם בארץ ישראל. כאשר מקיים האדם מצות בחוץ לארץ הוא בעצם מחזק את הסטרא אחרא, הוא בעצם שופך קדושה אל תוך הטומאה ובכך מזין ומקיים את הטומאה, בעוד שכאשר מקיים הוא מצות בארץ ישראל אזי הוא מחזק את הקדושה הטבעית של ארץ ישראל.

שהרי בחוץ לארץ הטבע מנוגד לקדושה והקדושה מנוגדת לטבע, לכן, בדור המדבר ההנהגה הניסית היתה הכרחית כדי ליצור מציאות מיוחדת שבה העולםהחיצוני העומד בסתירה עם עולם הקדושה הנובע מן התורה לא יוכל להפריע. ואילו בארץ ישראל בגלל הקדושה הטבעית של ארץ ישראל הקדושה והטבע יכולים לשמש יחדיו בהרמוניה ולחזק זה את זו וזו את זה. ולכן כשנכנסו ישראל לארץ לא היה צורך עוד בהתנהגות על טבעית של הטבע ולכן החלו לפעול תוך הנהגה טבעית רגילה ונורמלית.

ההבדל השני שבקיום המצות בארץ ישראל לעומת חוץ לארץ הוא: שבחוץ לארץ המימד של קיום המצות הוא אך ורק בבחינת פרט, כאשר בארץ ישראל כל מצוה ומצוה שהיחיד מקיים היא באמת בבחינת "ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל". כלומר בארץ ישראל יש בחינה של כלל ישראל שאינה קיימת בחוץ לארץ. על ידי קיום המצות בארץ אנו גם מחזקים את אחדות העם מבחינת "ישראל ערבין זה בזה".
ואכן אמרו חז'ל היות ועיקר קיום המצות הוא כמו שאומר הכתוב: "לעשות כן בקרב הארץ" שקיום המצות הוא בארץ וכן היות וקיום המצות בחוץ לארץ מחזק את הסטרא אחרא והבחינה של הפרטיות האישית לעומת הכלליות הלאומית דהיינו אחדות העם נשאלת השאלה מותר לקיים מצות בחוץ לארץ ועל זה אמרו חז'ל "הציבי לך ציונים" שבכל זאת יש לקיים מצות בחוץ לארץ כדי לדעת איך לנהוג בשובנו לארצנו.

ובאמת דבר זה בא משה ללמדנו שיש קשר של חיים בין תורת ישראל לבין ארץ ישראל וכפי שאומר הכתוב: "שמע ישראל אל החקים ... למען תחיו ובאתם וירישתם את הארץ..." שניהם אגודים זה בזה קיום המצות וארץ ישראל.

ונזכה בעז"ה "ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כלכם היום".