הדפסה
פרשת שבוע - מטות

פרשה משפחתית מטות

מטות(במדבר ל:ב-לב:מב)

פרשה משפחתית מטות

לכל אחד מאתנו ישנו משהו מיוחד במינו, אולם לעיתים אנחנו אפילו לא מודעים לקיומו. מדובר במשהו שקל מאד לתת, אך קשה ביותר לשמור עליו. מדובר ב'מילה' שלנו – במידה בה אנו מקיימים הבטחות או דבקים בהתחייבויות השונות שלנו.

פרשת השבוע שלנו מלמדת אותנו, שקיימות הבטחות מסוגים שונים וחשוב ביותר לקיימן. הקב'ה רוצה שנהיה אנשים ישרים – אנשי אמת, האומרים בדיוק את מה שהם מתכוונים לו ומתכוונים בדיוק למה שהם אומרים. הוא מעוניין שנשמור על השם הטוב שלנו בפני שאר אומות העולם.


alt  פרשה משפחתית מטות

בסיפור שלנו אנו פוגשים נער המגלה את חשיבות הבטחתו.

"הכתובת על הקיר"

נראה היה שזו הולכת להיות הרפתקה תמימה ומהנה. כך לפחות חשב יוסי באותו הרגע. הקיר האחורי של בית הספר, נראה היה אידיאלי לצורך המשימה שביקשו לבצע. יוסי, עם חברו שמוליק, כיוונו את צבעי הספריי שלהם לעבר הקיר הגדול, והתכוננו לרסס אותו בציור-גרפיטי ענק.

לפתע, כאילו משום מקום, הופיע שומר בית הספר, שמייד שם קץ מהיר להנאה המתוכננת של השניים.

"הי! אסור לרסס על הקירות!", הוא צעק לעברם, כשהוא רודף אחרי שני הנערים, במהירות שהייתה מפתיעה בהתייחס לגילו המבוגר.

שמוליק הצליח לברוח ממנו, אולם יוסי מצא את עצמו כבול לפתע בידיו החסונות של השומר, כשהוא למעשה נתפס 'על חם' עם הספריי האדום בידו.

"אוי לא, אני חושב שהסתבכתי הפעם באופן רציני!", הוא מלמל לעצמו והיה מודאג מאד. הוא המתין לראות מה יחליט השומר לעשות אתו: האם ייקח אותו מייד אל חדר המנהל? האם יחליטו לסלק אותו מבית הספר? אוי, ההורים שלו יהיו כל כך מאוכזבים ממנו! "בבקשה! השומר! רק אל תספר על זה להורים שלי!", הוא התחנן. "אני מוכן לעשות כל דבר. אני אשלם את כל הנזק שנעשה פה, אני מוכן אפילו להישאר בבית הספר עד השעות המאוחרות למשך חודש שלם..."

יוסי היה מוכן לגרוע מכל, כשהביט בפחד בפניו האדומות והמיוזעות של השומר.

יוסי היה מוכן לגרוע מכל, כשהביט בפחד בפניו האדומות והמיוזעות של השומר, שעדיין התנשף בכבדות מהמרדף המעייף. לאחר רגעים שנדמו ליוסי כמו נצח, פתח השומר את פיו ודיבר בטון רציני אך מרגיע. "תקשיב, ילד, אני לא מתכוון להסגיר אותך להורים או למנהל. ואני אפילו לא אדרוש ממך להישאר כל יום לאחר הלימודים..."

יוסי חש הקלה עצומה.

"אבל אתה חייב להבטיח לי משהו. אתה חייב להבטיח לי שלעולם לא תעשה את זה שוב!".

"זה הכל?", חשב יוסי לעצמו, כשהוא נדהם ממזלו הטוב.

הוא הנהן בראשו בשמחה אדירה, והשומר שחרר את אחיזתו החזקה ממנו. "אני מבטיח", הוא אמר לו בקול שקט.

אולם, כשהתכוון יוסי לקחת את חפציו וללכת הביתה, הביט בו השומר בעיניים רציניות, ואמר ליוסי משהו שגרם לו לחוש צמרמורת לאורך כל גופו: " אל תחשוב שיצאת בזול. תזכור, אתה הבטחת לי משהו, נתת לי את ה'מילה' שלך, ואדם שאינו מקיים הבטחות – מבחינתי איננו אדם!".

הזמן חלף לו, והאירוע נשכח לחלוטין. עד שיום אחד, באחד מהימים הארוכים של החופש הגדול, הסתובבו להם בהנאה על האופניים יוסי, שמוליק, ועוד ילד נוסף מהחבורה. הם חלפו ליד בניין בית הספר, כאשר לפתע עצר שמוליק והניח את אופניו בצד הדרך. הוא הוציא כמה צבעי ספריי מתוך תרמיל הגב שלו, ופנה אל יוסי בחיוך ערמומי וזומם.

"יש לנו עכשיו הזדמנות לסיים את 'יצירת המופת' שהתחלנו בסוף החורף". כאשר הבחין שמוליק במבטו המתלבט של יוסי, הוא ניסה לעודד את רוחו: "ואל תדאג, הפעם אנחנו בטוח לא ניתפס. אין עכשיו אף אחד ששומר על בניין בית הספר, ואתה יודע מה? ליתר בטחון, נקפיד שאחד מאתנו ישגיח כל הזמן. נו, אז למה אתה מחכה? בוא נתחיל כבר!".

הנערים נכנסו אל תוך חצר בית הספר, והסתתרו במהירות מאחורי הבניין.

הנערים נכנסו אל תוך חצר בית הספר, והסתתרו במהירות מאחורי הבניין. בדיוק כפי שהעריך שמוליק, לא הייתה שם נפש חיה. "טוב, פיקאסו, אתה ראשון. לך ותתחיל לרסס את הקיר!", קרץ שמוליק בחיוך, כשהוא מעביר אליו את צבעי הספריי שלו.

"בעצם למה לא?", חשב יוסי לעצמו. זה יהיה ממש כיף, והרי ממילא הקיר כבר מלא בכתובות גרפיטי רבות אחרות. וחוץ מזה, לא היה שום סיכוי שהם ייתפסו הפעם על-ידי השומר.

הנער לקח לידו את אחד ממכלי הספריי. הוא התכונן להתחיל בציור שלו, כשלפתע חש תחושה משונה שהגיעה מנקודה עמוקה מאד בבטן שלו. לפתע עלתה בעיני רוחו דמותו של השומר, ומייד הוא גם נזכר במלותיו הרציניות: "אתה הבטחת לי משהו, נתת לי את ה'מילה' שלך, ואדם שאינו מקיים הבטחות – מבחינתי איננו אדם!".

יוסי הניח על הרצפה את מיכל הספריי.

"נו, תזדרז כבר! אין לנו פה את כל היום בשבילך!", דחק בו שמוליק בחוסר סבלנות.

יוסי חזר והרים את הספריי. מה פה כל כך מסובך? למה לעשות מזה כזה סיפור גדול? הרי ההבטחה שלו התייחסה לאותו הרגע, לעבר הרחוק, ועכשיו... עכשיו זה כבר סיפור אחר. הוא היסס. לא, הוא פשוט לא מסוגל לעשות את זה! הוא הבטיח משהו לשומר, וההבטחה שלו הייתה שווה הרבה. היא אפילו הייתה שווה יותר מההנאות הקטנות של חופשת הקיץ הארוכה.

"אני מצטער, שמוליק", הוא אמר, כשהוא מנענע בראשו ומחזיר לחברו את הספריי. "אני זז מכאן. הבטחתי לשומר שלא אעשה זאת שוב, וחשוב לי יותר לקיים את ההבטחות שלי, מאשר לקשקש ציורים חסרי משמעות על הקיר הזה".

יוסי חצה את חצר בית הספר, בדרכו חזרה לאופניים שלו, בזמן שחבריו נותרו מאחור כשהם מתחילים לעבוד על יצירת הפאר שלהם. אולם כאשר פנה לעבר דרכו חזרה הביתה, הוא שמע את קולו של השומר. אבל הפעם הקול לא בקע מתוך מוחו! הוא פנה לאחור וראה את שמוליק ואת החבר הנוסף שלו, כשהם כבולים בין ידיו החסונות של השומר הוותיק. מסתבר שהשומר כן היה 'בתפקיד', למרות החופש הגדול, והפעם נראה היה שהוא לא עומד לוותר להם. הוא החליט להעביר את שמותיהם למנהל בית הספר! יוסי ריחם על שני חבריו, אבל יותר מכך, הוא פחד שגם הוא הסתבך יחד אתם. האם השומר יסגיר גם אותו? במיוחד לאחר מה שקרה בפעם הקודמת!

אולם נראה היה שהשומר הצליח לקרוא את מחשבותיו של יוסי, משום שהוא הביט אליו בחיוך, נופף לעברו בידו, והצליח להרגיע את הנער. "אל תדאג, ילד. ראיתי ושמעתי בדיוק מה קרה פה. אני יודע שהתלבטת מאד מה לעשות, אבל אני רואה שבסופו של דבר, אתה אכן בן אדם ששומר על ה'מילה' שלו".


alt  פרשה משפחתית מטות

גילאים 5-3

ש: כיצד הייתם מרגישים אילו מישהו היה מבקש מכם לעשות דבר שהתחייבתם שלא לעשותו
ת: יתכן אמנם, שמאד יתחשק לנו לעשות את הדבר הזה, במיוחד כאשר מדובר בדבר מהנה ונעים, אולם עלינו לזכור שהתחייבנו להימנע מכך ולפיכך אנו חייבים לקיים את ההבטחה שלנו ולא להשתתף באותו המעשה.

ש: כיצד הרגיש יוסי כאשר הוא גילה שהשומר צפה בהם לאורך כל האירוע?
ת: הוא שמח מאד על שהחליט לקיים את ההבטחה שלו, ולא לרסס על קיר בית הספר, למרות שבהתחלה מאד התחשק לו לעשות זאת.

גילאים 9-6

ש: מדוע כל כך חשוב לקיים הבטחות?
ת: האופן שבו אנו מתייחסים להבטחות שלנו, מעיד למעשה על האופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו. כאשר אדם מבטיח משהו, הוא מעמיד למעשה את ה'שם הטוב' שלו במבחן, וכאשר הוא מחליט לקיים את ההבטחה שלו, הוא משדר בכך שהוא מכבד את עצמו. בנוסף, כאשר אנו מכבדים את עצמנו, ההתנהגות הזו גורמת גם לסביבה שלנו לכבד אותנו.

ש: אם מישהו באמת התכוון למה שאמר כשהבטיח משהו בעבר, אולם לאחר זמן מה הוא שינה את דעתו בנושא, האם הוא עדיין חייב לקיים את הבטחתו
ת: הבטחה היא עניין מאד רציני, לכן עלינו להיות בטוחים מאד בכל פעם שאנו בוחרים להבטיח משהו. עלינו להיות בטוחים בכוונתנו לקיים את מה שהבטחנו. כאשר אנו מתחייבים לעשות משהו, עלינו לכבד את ההתחייבות הזאת, לא משנה מה קורה אחר כך, ואפילו אם אנו משנים את דעתנו במהלך הזמן.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם אנו באמת חייבים לעשות כל מה שאמרנו שנעשה
ת: זה תלוי. לפעמים יוצא לנו לומר משהו בעל משמעות מזערית, כמו: "אני יוצא היום לקניות". מדובר פה בתוכנית ולא בהבטחה. למרות שקיימים בעולם אנשים מיוחדים ורוחניים במיוחד, שנזהרים אפילו מלומר דברים קטנים וחסרי משמעות שכאלה, עדיין – אם אנו לא פועלים לפי מה שהצהרנו במקרה שכזה, לא מדובר בשקר או בבגידה באמון שלנו. אולם אם אנו מחליטים להתחייב למשהו גדול ומשמעותי יותר, או אם אנחנו ממש מבטיחים לעשות משהו, חשוב מאד שנקפיד לקיים את ההבטחה שלנו, עד כמה שהדבר אפשרי.

ש: בואו נדמיין לרגע, שיוסי היה נכנע ליצרים שלו והיה מחליט לרסס את הקיר בספריי, ואכן היה נתפס על-ידי השומר יחד עם שני חבריו. האם הפעם השניה הייתה חמורה יותר מהפעם הראשונה שלו? מדוע כן או מדוע לא?
ת: הפעם השניה הייתה יכולה להיות הרבה יותר חמורה. בפעם הראשונה, הוא אמנם עשה מעשה שאסור היה לו לעשותו, מעשה שיש בו עבירה על כללי בית הספר. כל אחד מאתנו חוטא בכך לפעמים. אולם, כאשר אדם אינו מקפיד על קיום ההבטחות שלו, ולא משנה אם הוא נתפס או לא, המעשה שלו חמור הרבה יותר. הוא מוכיח שלא ניתן לסמוך עליו ושאי אפשר להאמין למילה שלו, מה שמציג אותו כאדם לא אחראי.

נלקח מן האתר: http://www.aish.co.il/