הדפסה
פרשת שבוע - מטות

סדרי עדיפויות נכונים

מטות(במדבר ל:ב-לב:מב)

סדרי עדיפויות נכונים

בפרשת השבוע שלנו, אנו רואים כיצד בני ישראל עסוקים בהכנות האחרונות שלהם לקראת הכניסה לארץ ישראל. שניים מהשבטים, ראובן וגד, התברכו בעדרים גדולים ובנכסים עצומים במיוחד, ולכן הם חוששים שהנחלה שיקבלו בתוך הארץ לא תספיק להם. הם ניגשים למשה רבנו עם ההצעה הבאה: במקום לקבל את הנחלה הרגילה בתוך תחומי ארץ ישראל, הם מעדיפים לקבל נחלה גדולה במיוחד, אך בצדו המזרחי של נהר הירדן.

כיצד מגיב משה רבנו לבקשתם? הוא פשוט רותח מזעם! זה לא שהוא כועס על העובדה שהם היו מוכנים לגור מחוץ לארץ ישראל – הרי למעשה, בכך הם יכלו לסייע להפיץ את אור התורה הגדול בעולם כולו. אלא, זעמו של משה רבנו נובע מהעובדה, שראובן וגד בבקשתם את הנחלה המיוחדת הזו בעבר הירדן המזרחי, מזכירים בפניו רק את צרכי הצאן והבקר, ומתעלמים לחלוטין מצרכיהם של ילדיהם ונשותיהם (במדבר ל"ב:4).

מנהיגיהם של שני השבטים הללו מבינים את כעסו של משה רבנו. בפרק ל"ב:16 הם ניגשים שוב למשה ומנסחים מחדש את בקשתם. הפעם הם מקפידים להזכיר את ילדיהם – אולם גם, רק לאחר שדיברו קודם על הצאן והבקר. משה רבנו אינו מתרצה גם מניסוח זה, משום שעדיין הם מעמידים את הצאן והבקר לפני משפחתם.

לבסוף, נראה שהם קולטים את המסר. בפרק ל"ב:26 הם ניגשים אליו בשלישית, ומזכירים הכל בסדר הנכון – קודם משפחה ורק אחר כך הצאן והבקר.


מותשים לגמרי

כולנו מכירים אנשים שמשקיעים בעבודה שעות נוספות, "כדי להעניק לילדים עוד משהו..." – בזמן שהם למעשה פוגעים במערכת היחסים שלהם עם ילדיהם, משום שאינם מבלים עמם מספיק זמן!

קחו למשל את המקרה של האדון שוורץ, סוכן השקעות באחת מהחברות הגדולות שבמתחם הבורסה ליהלומים. הוא מבלה את ימיו בניסיון מתמשך להרוויח את עשרת מיליוני השקלים שלו. זוהי משאת נפשו ומטרת חייו. יש לו אישה ושלושה ילדים.

יום אחד, מחליט פילנתרופ מפורסם בשם אדון כהן, שלמרבה הצער אין לו ילדים כלל, להציע לאדון שוורץ הצעה מפתה מאד, שכמעט לא ניתן לסרב לה. כהן אומר לו: "אתה מקדיש את כל חייך לשם השגת עשרת המיליונים האלה, נכון? אולם ילדיך גדלים בינתיים ללא דמות אב בבית. אתה יוצא לעבודה עוד לפני שהם מתעוררים, וחוזר הביתה הרבה אחרי שכבר הלכו לישון. בסופי השבוע אתה מבלה את שעותיך במקומות בהם מסתובבים הלקוחות ה'כבדים' שלך, בניסיון נוסף להרוויח עוד כמה שקלים. כך שאני עומד להציע לך את קיצור הדרך המשמעותי ביותר בכל חייך המקצועיים. אני עומד להציע לך לקבל עשרת מיליוני שקלים, בתמורה לכך שתתן לי... לאמץ את אחד מילדיך! אני מבטיח לך שהילד הזה יזכה לכל טוב ולשפע אינסופי אצלי בבית. התנאי היחידי הוא, שאסור יהיה לך לראות אותו או אותה לעולם".

מה עושה אדון שוורץ? כמובן שעשרת מיליוני השקלים מושכים אותו מאד! אולם אפילו הוא מצליח להבין, שישנם דברים בעולם שאין להם מחיר. שוורץ מישיר את מבטו לתוך עיניו של אדון כהן, ומכריז בביטחון: "בשום פנים ואופן לא!".


חופשה משפחתית

כעת נסו לדמיין לעצמכם את התמונה הבאה: אדון שוורץ זרק מעליו ברגע זה את האפשרות הנוחה לקבל עשרת מיליוני שקלים. הוא ממהר לביתו ומוצא את ילדיו משחקים ביחד על השטיח בסלון. מה לדעתכם הוא עושה ברגע שהוא רואה אותם?

כשדמעות זולגות מעיניו, הוא ממהר ונותן לכל אחד מהם חיבוק גדול ונשיקה על הלחי. "אתם כאלה ילדים מתוקים ונפלאים! אתם שווים הרבה יותר מכל ההון שקיים בעולם כולו!".

אחר כך הוא עוצר ומבין: "איפה הייתי במשך כל החיים שלהם? יש לי פה בבית משהו ששווה בעיני הרבה יותר מכל סכום של כסף – ואני בכל זאת נמצא בעבודה כל כך הרבה זמן ביום, עד שאני בקושי מספיק לבלות עם הילדים היקרים שלי!".

אז מה עושה אדון שוורץ? הוא מתקשר למשרד שלו, ומודיע שהחליט לקחת שבועיים חופש, ובמקביל, הוא משחרר את השמרטפיות, המטפלות והעוזרות לתקופה הזו. הוא מתכנן לבלות שבועיים מלאים ומענגים יחד עם ילדיו הקטנים.

הוא מבלה שעה שלימה בניסיון נואש לפתוח את עגלת התינוקות.

הוא מבלה שעה שלימה בניסיון נואש לפתוח את עגלת התינוקות, ובסופו של דבר הוא מצליח להגיע לפארק השכונתי עם ילדיו. הילדים מבלים בהנאה רבה יחד עם אביהם. אך אז מגיעה שעת ארוחת הערב, זמן האמבטיה וטקס השינה. לאחר ששרד את כל מלחמות האוכל, ההצפות בחדר האמבטיה והקראת הסיפור "קופיקו הולך לקרקס" פעמיים ברציפות, אדון שוורץ נוחת בעייפות על הספה בסלון, פונה אל אשתו ואומר: "יכול להיות שהתנהגתי בחיפזון קל כשתכננתי את החופשה המשפחתית שלנו. את הרי יודעת כמה עבודה יש לי במשרד..."

אדון שוורץ עושה טעות אדירה. הרי הילדים זקוקים לנוכחות הוריהם, הרבה יותר מאשר למתנות ולצ'ופרים שלהם...


החיים או הכסף?

התורה מנחה אותנו לומר 'קריאת שמע' פעמיים ביום. כתוב שם: "ואהבת את ה' אלוקיך, בכל לבבך, ובכל נפשך, ובכל מאודך".

כפי שמופיע במקומות רבים נוספים, גם כאן מציגה התורה רשימה של דברים – מהקל אל הכבד: עלינו לאהוב את הקב'ה מבחינה רגשית ("לבבך"), עלינו להיות מוכנים להקריב את חיינו למענו בעת הצורך ("נפשך"), ואפילו חובה עלינו להיות מוכנים להשקיע לשם כך את כל כספינו במטרה הזו! ("מאודך").

אולם, אם אכן מדובר ברשימה שהולכת מהקל אל הכבד, האם באמת קיימים אנשים שמעניקים לרכושם ולכספם ערך גדול יותר מאשר לחיים שלהם?!

התשובה היא – כן! הגמרא מספרת על אדם אחד, שחוצה לבדו שדה קוצים, כשהוא מרים את שולי המכנסיים שלו, בכדי שלא יינזקו מהקוצים הדוקרניים. כמובן שהרגליים שלו נפצעות ונשרטות לגמרי, אך לפחות הוא הצליח להציל את מכנסיו!

יצא לי ללון פעם בחוץ לארץ, במקום שבו ההימורים מותרים, ובכל מלון היה קזינו מפואר.

יצא לי ללון פעם בחוץ לארץ, במקום שבו ההימורים מותרים, ובכל מלון היה קזינו מפואר. עליתי לחדר שלי במלון, וניסיתי לפתוח את החלון בכדי לנשום מעט אוויר צח. אך החלון נפתח רק לכדי סדק קטנטן של אוויר. אי אפשר היה לפתוח אותו לרווחה. בתחילה חשבתי לעצמי שהחלון בוודאי תקוע. אז ניסיתי לדחוף חזק יותר. בסופו של דבר שאלתי בכעס: "מה בדיוק הבעיה של החלון המעצבן הזה?".

נאמר לי בקבלה, שהחלונות בבית המלון הזה בנויים באופן מיוחד, כך שלא יהיה אפשר לפתוח אותם ליותר מרווח קטנטן של אוויר. בצורה כזו, אנשים שאיבדו את כל כספם בהימורים, לא יתפתו לקפוץ מהחלון אל מותם.

לזה אני מתכוון. סדרי עדיפויות...


הלקח ברור

בפרשה שלנו, לאחר נדודים של ארבעים שנה במדבר החם, ולאחר שעמדו בניסיונות קשים ומגוונים, בני ישראל עומדים כעת לאורכו של נהר הירדן, כשהם מכינים את עצמם לקראת הכניסה המיוחלת לארץ ישראל. מדובר באחד הרגעים המיוחדים ביותר בהיסטוריה היהודית כולה.

אולם, שבט ראובן ושבט גד מצהירים, קבל עם ועדה, שהיו מעדיפים לקבל נחלה יפה וגדולה יותר, למרות שאיננה בתוך תחומי ארץ ישראל!

הם עשו אמנם דרך ארוכה עד הנה, אולם למעשה, מבחינה רוחנית, נותרו הרחק הרחק מאחור. הם הקדישו את מלוא תשומת הלב כלפי המטרות החומריות, בזמן שהצד הרוחני אמור היה להיות העיקר.

השבטים הראשונים שנאלצו לעזוב את בתיהם היו, כפי שבוודאי ניחשתם, שבט ראובן ושבט דן.

הגמרא מספרת, שמאוחר יותר, כאשר ראו ראובן וגד את העושר הגדול ששרר גם בתוך ארץ ישראל, הם התחרטו על החלטתם הפזיזה. אולם לסיפור שלהם יש סיום אפילו עצוב יותר: כאשר סנחריב מלך אשור הגלה את בני ישראל מארצם בפעם הראשונה, בימי בית המקדש הראשון, השבטים הראשונים שנאלצו לעזוב את בתיהם היו, כפי שבוודאי ניחשתם, שבט ראובן ושבט גד.

זה קורה לכולנו מפעם לפעם. כולנו מסוגלים תיאורטית לדעת מהו סדר העדיפויות הראוי בחיים. אולם לפעמים מופיעים בפנינו דברים שונים, שמסיחים את תשומת הלב שלנו כלפי מטרות שוליות ביותר.

מי ייתן ויהיו לכולנו הכוח והתבונה להיות מחוברים היטב ללב ולנפש שלנו – ולפעול להשגת המטרות שאנו בטוחים בצדקתן ובגדלותן.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.

נלקח מן האתר: http://www.aish.co.il/