הדפסה
פרשת שבוע - פנחס

א"י איננה שטח כבוש

מאד מתחשק לי לכתוב השבוע על הויכוח בנושא גיוס בחורי ישיבות, אלא שיודע אני שעיקר הויכוח הינו אמוציונאלי וצריך עוד הרבה הכנות הן בציבור החילוני והן בצבא להיערך למצב כזה של גיוס לכל כי היום 23% לא מתגייסים כלל. 18% נושרים די מהר במהלך השרות. מתוך ה-59% שנשארו פחות מחצי משרתים את מלוא התקופה ומתוכם רק אחוז קטן הינו קרבי ומאלו שאינם קרביים בערך 1/3 מיותרים ועולים למדינה כסף מיותר. גם שרות מילואים מלא עושים רק 4% מהכשירים לכך, כך שהבעיה איננה רק חרדים אלא בעיה כוללת ובהזדמנות אחרת אציע פתרון לכך.

בפרשתינו ישנו סיפור מרתק שאירע לקראת הכניסה לארץ ישראל כשכולם כבר מתחילים לדבר 'היכן אגור ואיזה אדמות אקבל'. אופן חלוקת אדמות הארץ כפי שמלמדנו משה, בנוי על רציונאל המסתכל על עם ישראל כתאים משפחתיים קטנים בהם לא הפרט מקבל את הירושה אלא המשפחה ומכיוון שבחלוקה המשפחתית הטילה התורה על הגבר את עול הפרנסה, על כן גם ה"ירושה"נעשית באמצעות הבעל כחלק מחובתו לפרנס את משפחתו ובעצם זכיית האישה בירושה נעשית דרך בעלה. טענת בנות צלפחד הייתה, כי במקרה שאין בנים יורשים (כפי שזה היה אצלן) אין זה מוסרי ולא צודק שירושת האבא תלך לקרובים אחרים ולא לבנות המשפחה בעצמן ואכן טענתן מתקבלת.   חז'ל משבחים את בנות צלפחד הן על חכמתן אך בעיקר על אהבתן לארץ ומדגיש המדרש שלכן מציין הפסוק את יחוסן ליוסף "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף" כשם שחיבב יוסף את הארץ ולא הסתיר מהמצרים את מוצאו העברי, כך בנות צלפחד שיצאו מחלציו חבבו את הארץ. המדרש (מדרש רבה בפרשתנו) מוסיף שסיפורן של בנות צלפחד היה בשעה של רפיון באהבה זו אצל הגברים "בשעה שאמרו ישראל 'נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמה' אמר  משה לבנות צלפחד והלא ישראל  מבקשין לחזור למצרים ואתן מבקשות נחלה בארץ? אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר "עֵת לַעֲשׂוֹת לַד' הֵפֵרוּ תּוֹרָתך" אל תהי קורא כן אלא "הֵפֵרוּ תּוֹרָתך- עֵת לַעֲשׂוֹת לַד'" כלומר מאמינות אנו שלמרות הרפיון הזמני באהבת הארץ שקיים אצל הגברים, בסופו של דבר תחזור האהבה הזאת ותבער בהם.

פוליטיקאים, משפטנים ואנשי תקשורת החדירו ארס של שנאה לאדמותיה ההיסטוריות של ארץ ישראל. במקום לשמוח בכל ליבנו על שובינו לארץ התנ"ך ביהודה, בשומרון, בבנימין וברמת הגולן החדירו בנו ספיקות ופחדים וגרמו בכך לכל אומות העולם שלא יכירו בחבלי ארץ אלו כביתנו הלאומי. במקום לפתוח מיד עם תום מלחמת ששת הימים בתנופת בניין אדירה ולהעביר את מרכז הארץ מתל אביב והשרון לשומרון וחברון, מנהלים אנשים אלו קרבות השהיה על כל בית ועל כל כביש בכדי למנוע את בנייתו. בימים אלו החליטה וועדה בראשות השופט העליון אדמונד לוי, שכל האדמות ששבו אלינו במלחמת ששת הימים אינן 'שטח כבוש' ומבחינת חוקי המדינה והחוק הבינלאומי הם שייכים למדינת ישראל ועל כן ניתן לבנות בהם לעם היהודי באופן חופשי. נקווה שהחלטת וועדה זו תביא לשינוי ראש אצל כולנו ולהתחברות עמוקה ושורשית של כולנו לאדמותיה ההיסטוריות של ארץ ישראל כולה

נכתב ע"י הרב ראובן הילר