הדפסה
פרשת שבוע - פנחס

בזכות נשים צדקניות

זכות התורה העם והארץ
בחז'ל שיבחו מאוד את בנות צלפחד על שחיבבו את הארץ וביקשו בה נחלה. את חיבתן לארץ ישראל ירשו מאבי השבט, יוסף. כדברי רש"י על הפסוק 'למשפחות מנשה בן יוסף' (כז א) - "למה נאמר (בן יוסף) הרי כבר אמר בן מנשה? אלא לומר לך, יוסף חיבב את הארץ שנאמר: והעליתם את עצמותי... ובנותיו חיבבו את הארץ שנאמר: תנו לנו אחוזה".

במדרש רבה הפליגו חז'ל בשבחן וכך אמרו: "אותו הדור היו הנשים גודרות מה שהאנשים פורצים". דוגמא אחת מביא המדרש מחטא העגל שהנשים לא הסכימו לתת את נזמי הזהב שלהן ומיחו בבעליהן ולא השתתפו כלל במעשה העגל.

גם במרגלים שהוציאו דיבה על הארץ ונגזרה עליהם גזרה למות במדבר אומר המדרש: "עליהם (על הגברים) נגזרה גזרה... אבל הנשים לא היו עמהם בעצה". המדרש מדייק זאת מהפסוק בפרשתנו "כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר בהם איש כי אם כלב בן יפונה" - והדיוק הוא איש ולא אשה ונענשו "על מה שלא רצו להיכנס לארץ, אבל הנשים קרבו לבקש נחלה בארץ". בכך מסביר המדרש גם למה נסמכה פרשה זו של בנות צלפחד שכתובה בתחילת פרק כ"ז לסיפור על מיתת דור המדבר המובא בסוף פרק כ"ו, ללמד על הדבר הזה שמה שפרצו וקילקלו הגברים באו וגדרו הנשים (במדבר רבה כא). במסכת סוטה (יא) הוסיפו חז'ל עוד דבר לזכות הנשים וכתבו: "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים". הגמרא מבארת זאת ומספרת באריכות כיצד בזמן שהבעלים היו מיואשים מעול השעבוד ולא רצו ללדת עוד ילדים, היו הנשים מחזקות אותם בחכמה ובתכסיסים שונים, עודדו אותם להמשיך ללדת ולקיים את עם ישראל ובזכות זה נגאלנו ממצרים.

נמצא שהנשים חיזקו את עם ישראל בג' היסודות שעליהם קיימת האומה.
חיזוק קיומו של עם ישראל בדאגה להמשך ההולדה במצרים.
חיזוק קיום התורה במניעתם מלחטוא בחטא העגל כאשר משה מוריד את הלוחות ונותן תורה לישראל.
חיזוק הקשר לארץ ישראל וחיבתה, בבקשתם נחלה בה, כמבואר בפרשתנו.

שעשני כרצונו
ואם נשאל מניין לנשים הכוח הזה, התכונה הזו שלא לחטוא ולעמוד באותם ניסיונות קשים שעברו על העם? ניתן להסביר זאת על פי דברי רבנו הרצי"ה זצ"ל שכתב: "תכונת האשה יסוד הבינה (היתרה) שבה מואר על ידי הלכה אחת. האיש בתפילתו עם שחר מברך 'שלא עשני אשה' והאשה עונה בברכתה 'שעשני כרצונו', לכאורה אפליית הנשים? אך לא, המילה 'כרצונו' של הקב'ה היא מילה גדולה, יש בה תוכן עמוק, זו יותר קרבת אלקים ומשמעותה - שהאשה פחות אנושית ויותר אלוקית. הדבר נובע, כפי שמסביר הרצי"ה, מהשוני בחומרים שמהם נוצרו האיש והאשה "הגבר נברא מן האדמה, העפר, ורק אחר כך נופחה בו נשמה אלוקית, כלומר בחומר העכור נופחה נשמת חיים אלוקית. אך החומר שממנו נוצרה האשה אינו עפר גס, אלא היא נלקחה מהגוף של הגבר כשכבר הכיל את נשמת החיים האלקית. הגבר מתחיל מהעפר הגס והאשה מהצלע שנוצרה והכילה כבר רוח אלקית מגוף חי. אם כן יש להתפאר בזה מותר האשה מן האיש. מעתה 'כרצונו' אינו מציין מילה של בדיעבד, שאומרת כפי שהוא רצה, ויש בה צליל של השלמה מחוסר ברירה. להיפך! לעומת הודעתו של הגבר בברכתו 'שלא עשני אשה' עונה האשה בתקיפות מתוך הכרת ערכה: נעשיתי כרצונו, כפי שרצה אלקים לעשותני - יצירה מיוחדת. בריאה של גוף חי מגוף חי בעל נשמה אלקית" (מובא בספר האשה וחנוכה עמ' 57).

יצירה זו של האשה שנוצרה מחומר טהור יותר, אלקי יותר, מביא אותה לקיים בצורה טבעית ופשוטה יותר את רצון ה' ונותן לה את הכוח לא לחטוא ולא להתייאש במצבים הקשים של האומה.

ידעו הנשים כוחן זה בגאולתם של ישראל ויתחזקו ויחזקו ידי ישראל בטהרה, בצניעות, במסירות על התורה העם והארץ, ומתוך כך נזכה לגאולה השלמה במהרה.

מתוך עלון "באהבה ובאמונה" לפרשת "פנחס"/ הרב יורם אליהו