הדפסה
פרשת שבוע - בלק

בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו

בלק(במדבר כב:ב-כה:ט)

בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו

"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה – תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה – תלמידיו של בלעם הרשע". (מתוך המשנה בפרקי אבות, פרק חמישי, משנה כ"ג).


בפרשת השבוע שלנו, עוברים בני ישראל בתוך שטחה של ארץ מואב. בלק, מלך מואב, מבקש לפתוח במלחמה נגד בני ישראל, אולם הוא מבין שתקיפה פיזית כנגד העם הזה, היא חסרת כל סיכוי. באותה תקופה, העולם כולו כבר יודע היטב שעמידותו של עם ישראל נתונה בידי שמים, ולכן אין כל אפשרות להביס אותו מבחינה פיזית, אם הא-ל אינו רוצה בכך בעצמו. הדרך היחידה שנותרה לגבור על בני ישראל, היא באמצעות הפעלתם של כוחות רוחניים. לפיכך, בלק מחליט לשכור את שירותיו של ה'מומחה' הגדול ביותר בנושאים רוחניים בעולם הלא-יהודי, אדם בשם בלעם. הוא מבקש ממנו לנהל מלחמה מטאפיזית, מלחמה רוחנית, כנגד העם היהודי.

מי היה בלעם ומה השוני בינו לבין אברהם אבינו, שלהבדיל השתמש גם הוא בכוחות רוחניים? בהתייחסותנו לשאלה זו, ננסה לבדוק תחילה שלוש תכונות בסיסיות, שהמשנה מזהה באדם; בהמשך ננסה להתעמק בכל אחת מן התכונות הללו ונבדוק מה טיבן המהותי.


"עין טובה" מול "עין רעה"

אדם שיש לו "עין טובה", תמיד ישמח בכנות, בשמחתם של אחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה" – אדם כזה תמיד יחמיץ פנים למול הצלחתם של הסובבים אותו.

בספר בראשית, פרק י"ח:2, ממהר אברהם אבינו לשרת שלושה אורחים אלמוניים שהגיעו לאוהלו, משום שהשתדל תמיד בכל כוחו לקרב את בני האדם לקב"ה. כעת השוו זאת למעשיו של בלעם. בלעם היה שכיר-חרב, שנרתם בשמחה למשימה שהטיל עליו בלק – לעטוף את בני ישראל בכוחות רוחניים שליליים והרסניים. בלעם יכול היה להביא לניצחונם של המואבים, באופן פשוט הרבה יותר – הוא יכול היה לבחור לברך את ארץ מואב בכל הטוב שבעולם, ומכאן כבר היה מגיע מאליו הפסדם של בני ישראל; אולם במקום זאת, הוא מחליט דווקא לפנות לכיוונם של בני ישראל, ולהביא עליהם קללה.

כל אחד מאתנו יכול בקלות לגלות אם לאדם מסוים יש "עין טובה" או "עין רעה". עלינו פשוט לבדוק כיצד הוא מגיב לבשורות טובות של הזולת. לדוגמא, אם אתם מופיעים בפני חבריכם עם המכונית החדשה והמפוארת שלכם, האם יתלהבו החברים לנוכח הרכישה החדשה האם הם יברכו אתכם בברכת 'מזל טוב', או 'תתחדשו' או שמא ישלחו לכיוונכם מבט מרוחק וימלמלו בזלזול: 'אה, נחמד האוטו הזה'

כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב'.

לי יש שיטה מיוחדת משלי, בכדי לבדוק האם לתלמידים שלי יש "עין טובה" או "עין רעה". כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב' מכל עבר. אולם אני תמיד בוחן מקרוב דווקא את תגובתם של שאר התלמידים הרווקים, שבעצמם היו רוצים מאד כבר למצוא את 'הנפש התאומה' שלהם. אני בודק כיצד הם מגיבים להודעתו המרגשת של חברם לספסל הלימודים, וכך אני מצליח בקלות לאבחן איזו "עין" יש לכל אחד מהם.

עלינו לזכור שבחיים היומיומיים שלנו, יתכן שכדאי לנו להיזהר מ'לנפנף' כל הזמן בהצלחות הפרטיות שלנו – בין אם מדובר בעושר כלכלי, בילדים, או במזל טוב מכל סוג שהוא. משום שלצערנו הגדול, אנשים רבים עלולים להתחיל לקנא במזלנו הטוב, ולפעמים, בכדי לשפר את הרגשתם האישית, הם עלולים 'לאחל' לנו בסתר, שכל העושר או השמחה הקיימים בידינו – פשוט ייעלמו. אין בכך המלצה להפוך לפרנואידים, אולם כדאי לשמור על מידה סבירה של ענווה וצניעות, ולשקול היטב עם מי לחלוק את הבשורות הטובות בחיינו. אדם שבוחר להתרברב לגבי כל הצלחה, פשוט 'מזמין' את בעלי ה"עין הרעה" לחצרו הפרטית.


"רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה"

התכונה הבאה שמבדילה בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע, היא "רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה". כפי שהבהרנו בדברינו על פרשת 'במדבר', ההגדרה של מושג ה'ענווה' היא לדעת את מקומנו ביחס לזולת – בייחוד ביחס לקב"ה. אברהם אבינו סימל באישיותו את מושג הענווה, משום שכל פעולתו בעולם הייתה ללמד את בני האדם, שכל כוח הקיים בידינו – מקורו ביושב במרומים.

האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות?

בניגוד גמור לכך, בלעם מחליט להביא קללה על עם ישראל, למרות שהקב'ה מביע בפירוש את התנגדותו לכך – "ויאמר אלוקים אל בלעם: לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא" (במדבר פרק כ"ב:12). בלעם בניגוד לאברהם, ראה את הקב'ה כסוג מסוים של אליל, שניתן לבחור אם לציית לו, או פשוט להתעלם ממנו לחלוטין.

יש לכך קשר ישיר לשמירת המצוות שלנו. כאשר אנו מקיימים מצווה – בין אם מדובר במתן צדקה לעניים, או ביקור בבית הכנסת, או אפילו ניקיון יסודי של הבית לקראת חג הפסח – האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות מיוחדת המאפשרת לנו להתקרב יותר אל הקב'ה?


"נפש שפלה" מול "נפש רחבה"

התכונה השלישית שמזכירה המשנה היא "נפש שפלה", כלומר, נפש השמחה בחלקה, לעומת "נפש רחבה", כלומר – נפש תאוות בצע. כאשר אברהם אבינו עשה את דרכו אל תוך ארץ כנען, כמטאפורה למסע הרוחני הפרטי שלו, הוא היה מוכן לוותר על חיי המותרות, בכדי שיוכל לחיות חיים מלאי תוכן ומשמעות. הוא אפילו היה מוכן שישליכו אותו אל תוך כבשן של אש בוערת, ובלבד שלא ייאלץ לוותר על עולמו הערכי והרוחני.

בלעם, בניגוד לכך, חי את חייו במרדף בלתי פוסק אחר עושר והשגיות חומרית. למעשה, המדרש אפילו מייחס לו 'כבוד' מיוחד, כאשר הוא מגדיר אותו כאדם שייסד בעולם את רעיון הקזינו וההימורים. הוא היה סוכן חופשי, שכיר חרב, אדם שהיה משכיר את שירותיו בכדי לרצוח, ללא שמץ של ייסורי מצפון או רגשות אשם. אפילו השם שלו – בלעם – מורכב מהמילים: 'בלא-עם' (חסר עם). הוא הקדיש את נאמנותו 'לכל המרבה במחיר'.

אולם האמת היא, שלעיתים קרובות די קשה לגלות את כוונותיו האמיתיות של אדם מסוים. האם כוונתו לעזור לאנושות ולהפוך את העולם לטוב יותר או שמא מדובר באדם שמנסה לספק רק את עצמו ולהרוס את סביבתו כיצד נוכל להיות בטוחים במאת האחוזים בכוונת מעשיו

מדוע מדברת המשנה על "התלמידים"? מדוע היא איננה מבחינה ישירות בין אברהם לבין בלעם?

התשובה לכך מצויה במקור הראשון שהבאנו, במשנה בפרקי אבות. המשנה מבחינה בין תלמידיו של אברהם אבינו, לבין תלמידיו של בלעם הרשע. מדוע מדברת המשנה על "התלמידים"? מדוע היא איננה מבחינה ישירות בין אברהם לבין בלעם?

התשובה לכך היא, שהביטוי האמיתי והישיר ביותר לאישיותו של האדם, היא אופי התלמידים שהוא מצליח לחנך בדרכו. לכן אומרת לנו היהדות, שכאשר אנו בוחרים לעצמנו רב, חשוב יותר שנבחן את אישיותו של ה'מועמד', אפילו יותר מרמת הידע התורני שיש לו. הרמב"ם, ביצירתו המפורסמת "משנה תורה", מביע את הרעיון הזה בדרך שונה. הוא מונה רשימה שלימה של הלכות העוסקות באופיו של האדם ("הלכות דעות"), עוד לפני שהוא מתייחס להלכות לימוד התורה. אם לא תקפידו להשקיע ולפתח את תכונותיכם האישיות, תוכלו אמנם להיות בני אדם חכמים ומוכשרים ביותר, אך עדיין אתם עלולים לסיים את חייכם כמו בלעם הרשע.


רתום את 'החמור'

קיים הבדל אחד נוסף בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע. התורה מספרת לנו שכל אחד מהם השכים מוקדם מאד בבוקר, ורתם את חמורו – "וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו" (בראשית כ"ב:3), "ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את אתונו" (במדבר כ"ב:21). אם נשים לב למילים המדויקות, נוכל להבחין בכך, שהמילה "ויחבוש" מזכירה לנו מאד את המושג "לכבוש". ואילו המילה "חמור" דומה מאד למילה "חומר".

הקב'ה מראה לבלעם במעשהו, שאפילו האתון נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר משלו!

משמעות הדברים היא כזו: כאשר אברהם אבינו "חובש את חמורו", הוא למעשה כובש את יצריו החומריים, בכדי לשרת את הקב'ה בצורה הטובה ביותר. לכן, כאשר ניגש אברהם להר המוריה, בכדי להיפגש ישירות עם הקב'ה, הוא משאיר מאחור את חמורו (בראשית כ"ב:5) – כאילו הוא מכריז בפנינו: 'אני כעת משוחרר לגמרי מכל יצר גופני או חומרי'.

כעת בואו ונשווה זאת עם בלעם, שהשכים אף הוא בבוקר, בכדי להוביל את המפלה הגדולה שתכנן לעם ישראל, בתמורה לכסף רב שהובטח לו. במקרה של בלעם, האתון היא זו שמקבלת את הנבואה, דווקא אליה בוחר הקב'ה להתגלות! (במדבר כ"ב:25) הקב'ה מראה לבלעם במעשהו, שאפילו האתון נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר משלו! כעת אנו גם מבינים, מדוע כאשר הקב'ה מנבא את מותו של בלעם, הוא אומר: "אברהם אביהם כבר הקדים אותך" (גמרא, מסכת סנהדרין, דף ק"ב ע"ב).


צדק מושלם!

אנו שמחים לגלות, שאף על פי ולמרות תוכניותיו המרושעות של בלעם, מצפה לנו במקרה זה 'סוף-טוב'. בספר במדבר פרק כ"ד:5, כאשר בלעם מנסה לקלל את בני ישראל, בסופו של דבר, יוצאת מפיו ברכה יפהפייה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". אלו הן המילים הראשונות שכל יהודי אומר, בכל בוקר, ברגע שהוא נכנס אל בית הכנסת לתפילת שחרית. במשך 3000 שנה, העם היהודי מצטט את מלותיו של בלעם, בכדי לחזק את הקשר שלו לקב"ה.

יתכן שכך בעצם מתגשמת הבטחתו של הקב'ה לאברהם אבינו: "ואברכה מברכיך, ומקללך אאור [אברך את מי שברך אותך, ואקלל את מי שקילל אותך]" (בראשית י"ב:3). מי ייתן ותמיד תתקיים בנו הברכה הזו.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.

נלקח מן האתר: http://www.aish.co.il/