הדפסה
פרשת שבוע - בלק

האומנם עם לבדד ישכון?

יש חיבה לצטט את דברי בלעם 'הן עם לבדד ישכן'. פעם האיר את עיני רב אחד: "כך בלעם רואה את ישראל, אבל מי אמר שכך עלינו לראות את עצמנו?". דברי בלעם שנכתבו - דברי ה' הם. ואף חלק מהם נאמר בכל בוקר בפתיחת תפילה. אבל קשה שלא לחוש בסגנון המיוחד של התכנים. הנושא עליו מדבר בלעם הוא יחסי ישראל והעמים. הלשון רטורית, תקיפה ומרובה בדימויי מלחמה. בלעם מדגיש את הבדלנות והכוח של ישראל. יש קשר בין תוכן הדברים למדרגתו של האומר ולהופעתם דרך בלעם. הדברים נאמרו דווקא כך, כי הם נועדו גם לחיזוק כח ההרתעה של ישראל. דבר זה כבר רמוז באברבנאל: "כדי שידעו כל הגוים אויבים את ישראל וישמעו מפיו של בלעם...שישראל יירשו הארץ...ובזה...חלו (-יפחדו) מפניהם".

עם ישראל נמצא ערב הכניסה לארץ, יש איומים מכל עבר, אדום וסיחון כבר סימנו את הכיוון המלחמתי. ישראל ניצח את סיחון ועמי האזור מתכוננים לבאות. מלך מואב מבקש את סיועו של בלעם. מי הוא בלעם? זה "הקוסם הרוחני האזורי". נושא דבר הא-ל. האיש ש"יודע" מה קורה מאחורי הקלעים. איש המודיעין הרוחני המלווה את העמים האזוריים. והנה היוצר קם על הגולם. הקב'ה שם בפיו דברים, ודבריו זורעים פחד ומחלישים את העמים. בלעם משמיע את כוחו ועוצמתו של ישראל ומבשר לעמים את קיצם ואי אפשרותם לנצח את ישראל. בלעם דובר אמת ונושא את דבר ה', אבל אינו משקף את מכלול האפשרויות. בלעם עוסק ברגעי העימות ובזמני המלחמה. הדבר משול לסקירת מודיעין ערב מלחמה של איש צבא. לו היה מדבר איש משרד החוץ בשעות אחרות ובזמנים אחרים ייתכן שהיו נשמעות זמירות אחרות.

בלעם נואם על 'מחץ פאתי מואב...והיה אדום ירשה'. בלעם אינו רואה פיתרון אחר מלבד מלחמה, כי זה האיש וזו רוחו. בלעם שומע אמרי א-ל, אבל הוא סתום עין הוא שומע רק מנגינה אחת. עינו של בלעם היא העין הרעה – העין המביטה על המציאות בפסימיות. חכמים אמרו שאומנותו של בלעם לכוון את הרגע בו הקב'ה כביכול כועס. כלומר, בלעם מתמחה בזיהוי השעות של מידת הדין, שעות המשבר ורגעי המתח במציאות. כשפונים לבלעם התוצאה תמיד תהיה תסריטי אימה ומבוי הסתום, ראיית שחורות וחוסר תקוה המוליכים לתחושת אין ברירה, הילחצות לקיר ולבחירה במלחמה.

אבל למציאות פנים רבות. מערכות יחסים אינן חד מימדיות. הן תלויות באופיו של המתבונן ובנקודת מבטו. ישנו גם חזון אחר מפי נביאי ישראל. "אמר ר' הושעיא עתידה ירושלים להיעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם 'והלכו גוים לאורך' ". נביאי ישראל רואים בצד המלחמות גם את האפשרות של התקוה והשלום. לנביאי ישראל יש שתי עיניים יש גם עין אופטימית. הם פורשים לפני המתבונן את שני הצדדים והבחירה נתונה לו ללכת בדרך אשר יבחר. מעניין שמכל דברי בלעם בחרו מסדרי התפילה לצטט דבר אחד בפתח הבוקר 'מה טובו –להיך יעקב משכנותיך ישראל' – כאילו רומזים, יש לקחת ממנו את דיבורו על טוב.

נקודת המבט תלויה באופי. אמרו חכמים (מסכת אבות א,יז): "תלמידיו של בלעם עין רעה ונפש רחבה ורוח גבוה". אבל "תלמידיו של אברהם עין טובה ונפש שפלה ורוח נמוכה". כדי לראות טוב צריך להיות בעלי עין טובה ולדעת ללמד סנגוריה. יש להתבונן באופן גבוה ומעמיק על המציאות מעבר לפני השטח הנראים לעתים במבט השטחי כאילו יש בהם רק דברים שליליים. עין טובה תלויה גם בתודעה של ענוה. כדי לראות טוב צריך להשתחרר מאינטרסים אישיים ומרדיפת כבוד. נדרשת הבנה שלכל אחד ולכל דבר יש מקום ותפקיד במציאות והמציאות מתברכת מהריבוי. ענווה מאפשרת ויתור ואמונה באחר. ענווה מאפשרת להתעלות מעבר לאינטרסים אישיים, וללכת לקראת מגמה טובה משותפת.

כאשר פונים למישהו לקבל עצה, לעזרה ואפילו למי שהוא בבחינת "יודע דעת עליון", צריך לזכור שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו. גם "הדעת עליון", ואפילו היא אמת, אינה אלא פן אחד של המציאות, והיא קשורה למדרגתו ולנקודת מבטו של היודע. לפיכך, יש לחפש את אלו שמידותיהם מתוקנות ואשר יודעים להתבונן בשתי עיניים, יש למצוא ולהקשיב לתלמידיו של אברהם אבינו.

נכתב ע"י הרב אלי רייף