הדפסה
פרשת שבוע - בהעלותך

בהעלותך

מחזה נפוץ הוא לראות אדם השולט במחשבים כאשר הוא נהנה מכל דקה בחברתו של בן הדור אשר לא ידע את המחשב. הרגשה זו הופכת טובה מרגע לרגע כאשר השולט במחשב (וברעהו) מתחיל ללהטט במילים המובנות רק לו, ותוך כדי כך הוא מנסה "לשכנע" את האיש המשתאה העומד לידו שהדברים פשוטים כל כך עד שכל אחד יכול ללמוד אותם בשניות. לפסגת ההנאה מגיע איש המחשבים, כאשר הוא פותר בעיה "קלה" שבה נתקל חבירו אשר כבר הספיק להתכויץ בכסאו אגב קריאות יאוש והתפעלות.
לעיתים רבות זהו פשט נסיון של התעללות חביבה של אנשי גילדת המחשבים באלו שלא זכו עדיין להצטרף אליהם.
מחזה דומה, לכאורה נגלה לעיננו בתחילת פרשת השבוע. על הפסוק "וזה מעשה המנורה", אומר המדרש המצוטט ברש"י: "שהראהו הקב'ה באצבע, לפי שנתקשה בה …". הקב'ה השולט בכל תג ותג בבריאה, מזהה כי ישנה כאן נקודה שבה מתקשה משה ומראה לו כיצד מתמודדים עם הבעיה. ומי עושה בסופו של דבר את המנורה ? כאן מביא רש"י שתי שיטות. לפי הראשונה המנורה נעשתה בידי אדם (כנראה בצלאל). אם כך הוא התנהגותו של הקב'ה מובנת - הוא מראה למשה דבר שבסופו של דבר יוכל להתמודד איתו - הקב'ה עוזר למשה לפתור את הקושי.
אך לפי הפירוש השני, מי שבנה בסופו של דבר את המנורה היה הקב'ה ולא אדם כלשהו. סביר להניח, כי זה נבע מכך שאין ביכלתו של אדם לבנות את המנורה, רק הקב'ה בעצמו מסוגל לבנותה. לפי ציור זה הקב'ה מתנהג לכאורה כאיש מחשבים ה"מסביר" לחבירו את העסק, רק כדי להפגין עליונות ולא כדי לעזור באמת. האם כך מתנהג הקב'ה עם בריותיו ?
נקדים ונאמר כי אכן יש ענין בכך שהאדם יכיר את אפסותו מול הקב'ה, בורא שמים וארץ. מספר איוב ניתן בהחלט לראות, כי הקב'ה טורח להזכיר זאת למי ששוכח.
אך נראה כי ניתן לחדש כאן עוד כיוון.
כל אדם חי, או לפחות צריך שיחיה במתח בין שני קטבים - חזון ומציאות. צריך אדם להכיר במציאות שבה הוא חי, על כל מעלותיה וחסרונותיה, באופן הריאלי ביותר. אך מצד שני הוא צריך גם שיהיה לו לאן לשאוף - איזה חזון שיחריד אותו מרבצו וידחוף אותו כל הזמן קדימה, להשתפר ולהשתפר.
אנשים רבים מציבים להם חזון קל, כדי שלא יחיו ביסורי מצפון של אי הגשמה אישית. הדבר הוא מסוכן מאוד כיון שאדם שמימש כבר את חזון חייו יאבד את הטעם שבחייו - אין לו יותר לאן לשאוף. הקב'ה מלמד את משה, ואותנו, את הדרך הנכונה להציב חזון. חזון טוב צריך להיות תמיד גבוה יותר מן היכולת האמיתית, כך שלא יאבד אף פעם מכח המשיכה שלו, אך גם לא גבוה יותר מדי כדי שלא יביא לידי יאוש. כזה היה החזון של בניית המנורה שהוא גבולי עד שיש עליו ויכוח אם היה לפי כוחו של משה.
נשמתו של האדם נמשלה לנר "נר ה' נשמת אדם" - הצבת חזון בצורה הנכונה הא הדרך להעלות את אור הנרות, את נשמתו של האדם.