הדפסה
פרשת שבוע - בהעלותך

מה בין ''ויפוצו אויביך'' ל''וינוסו משנאיך''?

בפרשתנו אנו מוצאים את הפסוקים הידועים, שבהם אנו פותחים את ארון הקודש: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה...". פסוקים אלה הם יחודיים בכל התורה בכך שהם מופרדים לפניהם ולאחריהם בנון הפוכה, בתוך ספר התורה עצמו; על כך אמרו בגמרא: "עשה לה הקב'ה סימניות מלמעלה ולמטה, לומר לך שאין זה מקומה". והרי ידוע לנו שאין זו הפרשה היחידה שכביכול כתובה שלא במקומה בתורה. לכן נשאלת השאלה למה רק בפרשה זו ישנו ציון הממחיש זאת?
עונה על כך הגמרא: עתידה פרשה זו להיעקר מכאן ותכתב במקומה בפרשת הדגלים, ונכתבה כאן רק כדי להפריד בין פורענות ראשונה לפורענות שניה.
ומפירושו של רש"י על הגמרא, למדים אנו כי בשתי הפורענויות הגורם המתסיס בקרב העם לפורענויות היה הערב רב, שלאחר שנסעו מהר ד' שונה שמו לאספסוף.
הערב רב אשר הצטרף לישראל במטרה יחידה, שהיתה לצאת ממצרים, ואשר לאחר שיצאו יכלו בעצם ללכת לכל מקום ולא היו חייבים להצטרף לישראל אולם הם בקשו להצטרף ומשה קיבלם. הערב רב היו מוכנים לקבל את התורה בתור יסוד דתי אבל לא היתה להם המסורת החינוכית של האבות, בחינת "דרך ארץ קדמה לתורה" ולכן התיחסותם לתורה נשארה אלילית, דבר שגרם לחטא העגל. וגם לא היתה להם רגישות לארץ ישראל, היות ואינם בבחינת "לזרעך אתננה", דבר שגרם מאוחר יותר לחטא המרגלים. על כך מסבירים רבותינו שהערב רב שייך דווקא ליסוד הגלותי שבעם ישראל בעוד צאצאי השבטים שייכים דווקא לארץ ישראל.
מכאן מתברר שבכל מצב נתון הערב רב הולך לאחר תאוותיו בחינת "האספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה" וגם מחפש עלילת דברים בחינת "ויהי העם כמתאוננים".
על כן באה תפילתו של משה רבינו להפריד בין פורענות ראשונה לפורענות שניה: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך", רש"י אומר על כפילות זו שאויביך הם אלה המכונסים בתוך העם ואילו משנאיך הם אלה שמבחוץ מבקשים לפגוע בעם ישראל.
ואמנם חלוקה זו של אויבים מכונסים ומופרדים מופיע רק במקום זה משום שמסע הארון הוא המפזר את המכונסים. (שהרי כאשר חנו התערבב האספסוף בתוך ישראל, אך כאשר נסעו לדגליהם לא היו הערב רב בתוך העם, אלא כקבוצה בפני עצמה).
על כן באה תפילתו המיוחדת של משה ומתיחסת לשני פנים של הערב רב כאשר הם מכונסים שאזי הם עסוקים בהטלת קטטה בין ישראל לבין אביהם שבשמים, לבין כאשר הם מפוזרים שאזי הם עסוקים על ידי שמצטרפים לכחות של שטנה שמבחוץ שפועלים שנאה אצל האחרים, הם משפיעים על האחרים ומשנאים את ישראל עליהם, לפיכך נאמר וינוסו משנאיך ולא נאמר וינוסו שונאיך, שלא רק שהם שונאים את ישראל אלא משפיעים שנאה על אחרים ומשניאים את ישראל עליהם.
ומסיימת הגמרא ואומרת שעתידה פרשה זו להיעקר מאיפה שהיא נתונה כרגע ותחזור למקומה. אומר על כך הגאון מוילנא: מתי עתידה לחזור למקומה כאשר תסתיים הגלות ויסתיים שלטון הערב רב בפירושו את הפסוק: "כי הנה הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו", היינו שהערב רב קשין יותר לישראל מאומות העולם שהם כגשם הטורד את ישראל. וכאשר הסתיו יעבור והגשם יחלוף, תשוב בעז"ה פרשה זו למקומה ויתקיים "שובה ד' רבבות אלפי ישראל" בב"א.