הדפסה
פרשת שבוע - בהעלותך

פרשת בהעלותך

ויעש כן אהרון אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה (ח', ג')

בהדלקת המנורה המשיך אהרון הכהן את התגלות האור הגנוז שנגנז בששת ימי בראשית שהרי בבריאת האור אז לא נאמר: 'ויהי כן' בעוד שבכל הנבראים נאמר "ויהי כן" ומצינו את הטעם לכך בדבריהם (זוה"ק, ח"א, רס"ד א בהשמטות) מאי דכתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור (בראשית א' ג') ולא אמר ויהי כן מלמד שהאור ההוא גדול ואין כל בריאה יכולה להסתכל בו גנזו הקב'ה לצדיקים לעתיד לבוא.

והנה כאן בהדלקת המנורה נאמר: ויעש כן אהרון והרי עשיה היא מלשון תיקון כמו שפירש רש"י (בראשית א' ז') על הכתוב ויעש אלקים את הרקיע "תיקנו על עמדו והיא עשייתו, כמו (דברים כ"א, י"ב) ועשתה את צפרניה".

כלומר טעם גניזת האור הוא כמו שאמרו (חגיגה י"ב, א') כיון שנסתכל הקב'ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, ולפיכך לא נאמר ויהי כן בבריאתו בגלל הרשעים שאינם ראויים להשתמש בו וזוהי המשמעות של ויעש כן אהרן.

ולפי זה יובן מה שפירש"י (ומקורו ספרי בפסוק זה) "ויעש כן אהרן-להגיד שבחו של אהרון שלא שינה". ותמהו המפרשים מה הוא השבח שלא שינה, וכי תעלה על דעתך שאהרן ישנה ממה שנצטווה. אך (לדברינו) השבח הוא שאהרן לא שינה את מטרת בריאת האור מתחילתו שנברא להאיר במילואו אלא שנגנז בגלל הרשעים שאינם ראויים לגילויו, אך אהרן בהדלקתו עורר מחדש את גילוי האור הטמיר והנעלם באופן שכולם יהיו ראויים להשתמש לאורו, ולפיכך זה הוא שבחו.

ותראה שהדבר מפורש (זוהר, ח"ג, רכ"ה, ב') שאהרן עלה והתקשר עם האור הגנוז-אור החסד של אברהם ואהרן כהנא אתקשר ביה, והיינו כאמור שזכה לגלות את האור הגנוז, ועל כך ראוי הוא לשבח שלא שינה.                                                                                                      ("באר משה")

"ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה"

פירש רש"י: ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה.

והנה הרבה דנו בזה. לשם מדגישה התורה שבחו של אהרן בכך "שלא שינה" מצווי ה' יתברך, וכי יעלה על הדעת שאהרן שינה?

ונראה לבאר דבפסוק ב' מפרש רש"י "אל מול פני המנורה"-אל מול נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנורה, "יאירו שבעת הנרות", ששה שעל ששת הקנים שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי פתילות למול האמצעי, ולמה, כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך". עכ"ל.

והנה את טעמו של רש"י "שלא יאמרו לאורה הוא צריך" קשה להבין. מי זה פתי יאמר שהקב'ה צריך לאור המנורה, וכי זה שמאיר לעולם ולדרים עליו, ושכל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר-לאורו הלכו, זקוק לאור המנורה? ועיין בשבת כ"ב ב', "וכי לאורה הוא צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו ב"י במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". ועיי"ש בתוס'. וככל שאדם גדול יותר ומאמין יותר בודאי לא יעלה על דעתו לומר "לאורה הוא צריך".

ונראה שזו כוונת רש"י- "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה", שבשעת הדלקת הנרות ריכז אהרן את כל חושיו לכך שהוא מדליק מתוך כוונה "שלא יאמרו לאורה הוא צריך", אף שכוונה זו מיותרת ומנוגדת לשכל האנושי ובפרט באדם גדול כאהרן, בכ"ז אהרן מבטל את דעתו שלו ומקיים את מצות הדלקת נרות מתוך תמימות ואמונה פשוטה כפי שצוה ה' את משה לומר לאהרן לכוון בשעת הדלקת הנרות.

ולפי"ז מדוקדק היטב הקשר בין שני חלקי הכתוב "ויעש כן אהרן"-"אל מול פני המנורה", שאהרן עשה ולא שינה ממה שנאמר לו להתכוין ב"אל מול פני המנורה", שעליו להתכוין, "שלא יאמרו לאורה הוא צריך".

ואף שישנן מצוות נוספות בענין המנורה והדלקתה, אין התורה מדגישה שאהרן לא שינה בהן, שזה פשיטא, אלא כל כוונת התורה להדגיש את תמימותו של אהרן חסיד ה' כפי שביארנו.

ומכאן למדים שעל האדם לקיים תורה ומצוות מתוך אמונה תמימה ופשוטה, מבלי לשאול שאלות וקושיות אלא משום שכך ציוה הבורא. ("תפארת צבי")

נכתב ע"י הרב צבי פנטון