הדפסה
פרשת שבוע - נשא

האיזון בין רוחניות לגשמיות

"...דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא נדר נזיר לזיר לה'.."
(במדבר ו' ב')
על מצוות הנזירות נכתב בספר החינוך (מצוה שע"ד): .. כי בהיות האדם בריה מורכבת מחומר ומרוח, מוכרח על כל פנים לנטות מעבודת בוראו לפעמים, ולהשתדל בצרכי הבית אשר ידור שם, כי לא יתקיים בנין הבית עציו , אבניו ויסודותיו, מבלי שישגיח האדם עליו, וכן כל צרכי האדם בעולם, שאם יתעלם האדם מכל זה וישים מבטו ומגמתו לעבודתו יתברך, גם זה יחשב לו עוון, אחרי שהמלך חפץ להיות לו בריה מורכבת כזו, וכמאמרו של ר' יוסי במס' תענית (כב,ב): שאין היחיד רשאי לסגף עצמו בתענית, אמרה תורה: נשמה שנתתי בך החייה, ועל זה אמר החכם מכל אדם:
"אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, למה תשומם" (קוהלת ז).
וזוהי מסגרתו של הנזיר שפורש מעט ולזמן מוגבל מענייני העולם הזה, מבלי שיפגע בעצמו יותר מידי אלא בודל מן היין ומוצריו, אינו נטמא למתים, מגדל פרע ראשו ובסיום תקופת הנזירו, מגלחו, כי השיער הפרוע ביותר או הגילוח הגמור יפסידו תואר בני אדם וכך הוא יתרגל לחזור לדרך האמצעית והנכונה לאחר סיום תקופת נזירותו.
רעיון הנזירות בא לידי ביטוי בחז'ל (נדרים ט,ב), במעשה הבא: אמר שמעון הצדיק, שהיה כהן גדול: מימי לא אכלתי מבשר קרבן של נזיר טמא, אלא פעם אחת,
ומתי היתה אותה פעם? – כאשר בא לירושלים נזיר מדרום הארץ, היה האיש יפה עניים וטוב מראה ושערו מסודר לו תלתלים, שהרי אסור לו לנזיר להתגלח. שאל שמעון הצדיק את הנזיר: " בני, מה ראית להשחית את שערך ולגדלו פרא"? השיב האיש: "רועה הייתי את צאן אבי, וכשהלכתי לשאוב מים מן המעין, הבטתי בבואתי שנשקפה במים. למראה דמותי, גבר עלי יצרי וחשתי גאווה על יופיי. אמרתי לו ליצר הרע: רשע, למה תתגאה בדבר שאינו שלך? מדוע אתה מתגאה בדמות שסופה להיות רימה ותולעה? ומיד החלטתי להשחית את שערי לשם שמים, ולהיות נזיר.
שמע שמעון הצדיק את דברו ונשק לנזיר על ראשו, אמר לו: בני, ירבו כמוך נזירים בישראל, עליך הכתוב אומר: איש..כי יפליא לנדור נדר נזיר לה'.
הטעם להתרחקות הנזיר מן היין ומוצריו, מוסבר ע"י חז'ל, כי היין מסמל משתאות, הוללות, התמכרות והסתאבות. ריחוקו הזמני של האדם מן היין יעזור לו להיגמל ממנו ומכל מה שמסמל אותו, ויחזירהו לחיים רגילים ונכונים. גם ההתרחקות מן המת, תחדיר בלב האדם את הצמדותו לקדוש ולטהור, ועל האדם ללמוד מכך שעליו להתרחק מן הכיעור ומכל מה שדומה לו. כנ"ל גם גידול השיער , והגילוח המוחלט לבסוף, הינם סייגים לפרישה רצונית של הנזיר מהגאווה ומכל מה שקשור בה, שהרי סוד היופי של האדם הוא בשערותיו.
כשהנזיר הולך באופן זמני, בדרך זו, הוא יגיע לאיזון בין הגשמיות והרוחניות החומר והרוח הגוף והנשמה.
זאת הנזירות עפ"י תורת ישראל, היא מרשם איך להגיע לדרך האמצעית ולשביל הזהב עליה ממליץ הרמב"ם בהלכות דעות פרק א' :... ואם מצא טבעו נוטה לאחת או מוכן לאחת מהן, או שכבר למד אחת מהן ונהג בה, יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה המידה הבינונונית שבכל דיעה דיעה...