הדפסה
פרשת שבוע - במדבר

אמונה וביטחון

"וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם .....ועתה נפשנו יבשה אין כל כי אם אל המן עינינו"
(במדבר יא ה,ו)
איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת, דור דיעה, דור שעליו נאמר: לא מצא הקב'ה דור מתאים שיקבל את התורה כמו הדור ההוא. דור שזכה לראות שכינה לשמוע קול אלוקים מדבר אליו. "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי על נהר כבר" דור במעמדו איך יורד למדריגה נחותה כזו ואומר דברים קשים על המאכל אבירים כפי שנקרא המן בלשון חכמים (יומא עה.). ועוד קשה הרי במן היו כל הטעמים שרצה האדם כדאמר רבי אבהו מאי דכתיב "והיה טעמו כטעם לשד השמן" מה שד זה כל כמה שהתינוק ממשמש בו מוצא בו כמה טעמים, אף המן כל זמן שישראל אוכלים אותו מוצאים בו כמה טעמים (שם).
ועוד קשה, הנביא ירמיהו משבח את דור המדבר וכך אומר עליהם: "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב) אם נתבונן בחיי היום יום של העם במדבר נווכח לדעת שבעצם לא חסר להם דבר, אוכל ניתן להם יום יום איש פתח אוהלו ללא טורח ועמל, מים מצור החלמיש בגד שלא בלה מעליהם וכף רגליהם לא בצקה, כל היום למדו תורה משני מאורות עולם משה ואהרון, ענני כבוד שבעה מקיפים אותם מכל צד. וכל זה בחינם אין כסף, ואם כך היה מצבם על מה ולמה זכו להערכה מפי הבורא זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר הרי לא היה להם רע כלל .
על מנת לענות על השאלה הראשונה נקדים בדברי הגמרא ביומא (עד) "אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין" לפעמים "ראתה עין שבעה נפש", למדונו חכמים כי לחוש הראיה יש חלק באכילה, אדם הרואה את מה שהוא אוכל נהנה מעצם מראהו של המאכל. וזו הייתה טענת דור המדבר: אמנם נכון שבמן טועמים אנו את כל המאכלים אבל אינו דומה הרואה וטועם לטועם ואינו רואה ואת זה אנו לומדים מלשון טענתם "בלתי אל המן עינינו". ביקשו לחוש ולראות את האוכל ולא רק לטעום וזה היה חסר להם.
ולעצם שבחם של ישראל, ידוע הוא שהיה אסור להשאיר מן מהיום למחרת פרט ליום שישי שבגלל קדושת השבת ירד להם ביום שישי לחם משנה, עתה נתבונן, כל עם ישראל כשגמרו לאכול את ארוחת הערב לא נשאר בבית שום מאכל ליום המחרת, עם שלם הולך לישון בלי מזון כלל, הבה נדמיין אילו היה קורה בימינו שתינתן פקודה שכל התושבים ירוקנו את המזון שבבתיהם ולא ישאירו דבר לאכילה רק מזון סעודה אחת לארוחת ערב נתאר לנו הקריאות נגד, "איך יתכן דבר כזה שנשאר ללא מזון" "זה דבר בלתי אפשרי" וכהנה סיסמאות. אבל בדור המדבר היה הדבר שונה כל יום לקטו לאותו יום ובערב סיימו לאכול את לחם חוקם ולא הייתה אם אחת שטענה או שאלה מה יהיה מחר, לא הייתה אם אחת שאמרה אולי לא ירד מחר המן, אם היו בודקים באהליהם לא היו מוצאים פרור אחד שנשאר, האמונה והבטחון בה' יתברך שיספק להם את מחסורם בבחינת "ברוך ה' יום יום" העניק להם תואר של "כלה" כמאמר הפסוק "אהבת כלולותיך" כשם שהכלה בוטחת בחתנה ומאמינה בו ובאותה שעה אהבתו אליה ללא גבול, כך היה עם ישראל באותה שעה ממש אני לדודי ודודי לי, להם נאה ולהם יאה לומר "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". יהי רצון שיתקיים בנו המשך אותו חזיון "קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו רעה, תבוא אליהם נאום ה'" ...
ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום וה' יברך את עמו בשלום בזכות השבת שלום