הדפסה
פרשת שבוע - במדבר

פרשה משפחתית במדבר

במדבר(במדבר א:א-ד:כ)

פרשה משפחתית במדבר

כל אחד מאתנו רואה את העולם בצורה שונה ובוחר לעשות את הדברים באופן שונה. לעתים, אפילו אנשים ששואפים בחייהם להשיג מטרות זהות, ימצאו דרכים שונות לחלוטין להגיע להגשמתן.

פרשת השבוע שלנו מדגישה בפנינו את העובדה, כי עם ישראל, למרות היותו עם מאוחד בדרך כלל, היה בכל זאת מחולק בתוכו לשנים עשר שבטים נפרדים. לכל שבט היה מיקום ספציפי, שבו הוא אמור היה לצעוד, במהלך המסעות הארוכים של העם במדבר סיני. לכל שבט הייתה זהות מיוחדת משלו ולכל אחד מהם גם ניתנה האפשרות, להגשים את המטרות הרוחניות בדרכו המיוחדת, כשמטרתם של כל השבטים הייתה, כמובן, להביא אל העולם עוד רוחניות, חסד וטוב לב.

מכאן אנו יכולים ללמוד, שקיימות דרכים רבות להתייחס לעולם על כל המתרחש בו. אם נלמד לכבד ולהעריך, את הדרך האישית של כל אחד מהסובבים אותנו, נוכל להפיק מכך תועלת רבה ונזכה להפריה הדדית ומעשירה.


בסיפור שלנו נראה, כיצד קבוצה של חברות, מביטה על המתרחש סביבה, כאשר כל אחת מבנות הקבוצה, שומרת לעצמה את נקודת המבט הייחודית לה.

הבחירה המושלמת!

היה זה סופה של שנת הלימודים בבית הספר והמורה לטבע החליטה לקחת את כל תלמידיה לטיול, לשמורת הטבע הגדולה בצפון הארץ. היא החליטה, עם זאת, להטיל על הילדים משימה. היא הודיעה להם, שעל כל אחד מהם לקחת מהשמורה (ברשות כמובן) דבר אחד, עצם כלשהו, שיסייע להם להיזכר בחוויה המיוחדת שעברו בה. היא הוסיפה וביקשה מהם, להביא אל הכיתה את העצם שבחרו, בכדי שיוכלו לספר עליו בשיעור, שיתקיים לאחר הטיול.

הטיול היה פשוט מדהים. הוא התקיים בסופה של עונת האביב, שהייתה גשומה וחמימה במיוחד השנה, כך שבשמורת הטבע צמחו להם סוגים רבים ומגוונים של צמחים ופרחים מיוחדים. השילוב של כל סוגי הפרחים גרם לשמורת הטבע להיראות מרחוק כמו זר פרחים ענק וססגוני. לכל אורך שביל ההליכה זרמו להם נחלים קטנים ובסופו של המסלול מצאו הילדים מפל גדול של מים קרים וצלולים, כך שמי שרצה, יכול היה לשתות ולהתרענן קצת לפני הנסיעה הארוכה בחזרה לבית הספר.

בדרכן הביתה, כמה מן הילדות שוחחו ביניהן על הטיול היפה שחוו. תוך כדי השיחה עלה הנושא של שיעור הטבע הבא, בו התבקשו כל הילדים להביא את העצם שאספו בשמורה. "מה את לקחת מהשמורה, מירי?", פנתה אחת החברות לעבר הנערה המסודרת, שלא ניכר עליה שזה עתה סיימה מסלול הליכה. הנערה סידרה את המשקפיים שגלשו לה לקצה האף, פתחה את ילקוטה המסודר והוציאה מתוכו חתיכת נייר מקופלת ונקייה. היא פרשה את הנייר על הכיסא הפנוי שעמד לצידה.

"חשבתי שזוהי הדרך הכי טובה לזכור את השמורה שהיינו בה!"

"ראיתי שמחלקים בכניסה לשמורה כמה חוברות הדרכה כאלה", הסבירה מירי. "החוברת הזאת מונה את כל העובדות המעניינות אודות השמורה הזו ויש בה גם מפה מסומנת של שביל ההליכה. יש פה אפילו כמה תמונות מתוך השמורה. חשבתי שזוהי הדרך הכי טובה לזכור את השמורה שהיינו בה", הוסיפה בחיוך רחב, תוך כדי קיפול החוברת בצורה מסודרת.

"אולי בשבילך זו הדרך הטובה ביותר לזכור את השמורה שהיינו בה, אבל בשבילי – זה אומר פשוט הכל", אמרה שרון, שישבה בכיסא הסמוך. היא פתחה את התיק הדהוי והמרופט שסחבה עמה תמיד לכל מקום והוציאה מתוכו אצטרובל קטן ויבש. היא קרבה אותו אל אפה. "הממ...", היא אמרה. "הריח הנפלא שעולה מן האצטרובל הזה, מזכיר לי את היער המדהים בו טיילנו בתוך השמורה".

באותו הרגע התפרצה ילדה נוספת, רותי, לשיחה של הבנות, כשהיא מניפה בחוזקה בידיה. "זה אמנם נחמד", היא הודתה בפניהן, "אבל אני חושבת ששתיכן פספסתן את הרעיון הטוב ביותר". היא הושיטה את ידה לתוך תרמיל הגב שלה ושלפה מתוכו פחית קולה מעוכה וחלודה.

"מה זה בדיוק אמור להיות?", שאלו אותה חברותיה.

"מה, לא שמתן לב שלכל אורך הדרך היו מאות פחיות כאלה, שהיו מפוזרות להן בערמות מכוערות בצדי הדרכים?", שאלה רותי. "אפילו שמדובר היה בשמורת טבע מסודרת, אנשים בכל זאת תמיד חייבים ללכלך ולזהם את הסביבה! זה כל כך מעצבן אותי! הפחית הזו תזכיר לי כמה חשוב להמשיך ולהילחם כנגד זיהום הסביבה הנוראי שבארצנו. הרי, אחרי הכל, מדובר בשיעור טבע – שמטרתו לעודד אותנו לשמור על הטבע, לא?".

לפתע הבחינו הנערות שדבורה, הסייעת של המורה לטבע, צופה בהן במשך כל השיחה שניהלו ביניהן. הסייעת הפנתה את מבטה ברגע שראתה שהילדות הבחינו בה. אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

"נו, דבורה, תכריעי את בנושא הזה", אמרה רותי. "מי מאתנו בחרה את העצם הטוב ביותר בשביל השיעור הבא שיתקיים בנושא?".

היא הביטה בהן בחיוך ואמרה: "כל הבחירות שלכן היו פשוט מושלמות".

דבורה הסמיקה וניסתה לשנות את הנושא, אך הילדות לא הסכימו להרפות ממנה בעניין הזה. לבסוף היא הביטה בהן בחיוך ואמרה: "כל הבחירות שלכן היו פשוט מושלמות". אך נראה היה שכולן התאכזבו מאד מהתשובה שלה.

"באמת, דבורה", אמרה מירי. "כיצד כולן יכולות להיות מושלמות? הרי זה לגמרי לא יתכן! אפילו לא מבחינה הגיונית!".

הסייעת ניסתה להסתיר את החיוך שבקע מבין שפתיה. "מה שאני מנסה לומר הוא, שהמורה לטבע ביקשה מכל אחד מכם להביא לכיתה משהו שבעיניו יש לו משמעות מיוחדת, נכון? וזה בדיוק מה שכל אחת מכן עשתה. כל אחת מכן, מנקודת המבט המיוחדת שלה, ביצעה באופן מושלם את המטלה שהוטלה עליה! ועד כמה שאני מכירה כל אחת מכן באופן אישי, נראה לי שאכן כל אחת מכן בחרה את החפץ, שהכי יזכיר לה את שמורת הטבע בה ביקרנו היום".

הילדות הקשיבו לדבריה של דבורה בתשומת לב מיוחדת וניכר היה שהבינו את המסר שניסתה להעביר.

באותו הרגע הגיע האוטובוס לחניון של בית הספר. הנערות ירדו בריצה מהאוטובוס, כאשר כל אחת מהן אוחזת בידה את החפץ "המושלם". הן הבינו שקיבלו היום הרבה יותר מ'סתם' טיול לצפון. הן זכו ללמוד שיעור מאד חשוב על החיים.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישו הנערות לגבי החפצים, שהחליטו להביא איתן מהשמורה לשיעור הטבע הבא שלהן
ת: כל אחת מהן סברה, שהחפץ שהיא בחרה להביא לכיתה, הוא החפץ שמזכיר בצורה הטובה ביותר את הטיול לשמורת הטבע בצפון הארץ.

ש: האם בכדי להיות צודקים, חייבים תמיד לעשות הכל באופן זהה?
ת: ממש לא. מכיוון שכולנו שונים, לכל אחד הדרך האופיינית לו לעשות דברים, למרות שכולנו יכולים להיות צודקים בסופו של דבר.

גילאים 9-6

ש: האם לדעתכם, המורה לטבע התכוונה שכולם יבחרו את אותו החפץ? מדוע
ת: כאשר המורה הטילה את המשימה הזו על תלמידי הכיתה, היא ידעה שלכל אחד מהתלמידים יש אישיות שונה ומיוחדת במינה ושכל אחד מהם מביט על העולם בצורה אחרת. היא הניחה, שכל אחד מהתלמידים שלה, יגלה כנראה התלהבות מדבר אחר בשמורה. יכולתה של מירי להתחבר דווקא לעובדות ולתרשימים כתובים, או אהבתה הגדולה של שרון לכל נושא הטבע והצמחייה, או מסירותה של רותי לנושא איכות הסביבה – כל אלה גרמו לכל תלמיד ותלמיד לבחור את החפץ המיוחד לו. מטרתה האמיתית של המורה הייתה, שכל תלמיד ימצא לעצמו חפץ מסוים, שהוא מצליח להתחבר אליו ולא סתם יחקה את שאר חברי הכיתה.

ש: כיצד ההבנה, שלכל אדם יש דרך מיוחדת משלו להסתכל על העולם, עשויה לסייע לנו להסתדר בצורה טובה יותר עם הסובבים אותנו
ת: היא מאפשרת לנו להיות סובלניים יותר, לאדם המביע עמדה או דעה השונות משלנו. היא מאפשרת לנו לומר: "אם נתייחס לנושא מנקודת המבט שלו, יתכן שמה שהוא אומר אכן נשמע הגיוני ביותר". אם נאמץ לעצמנו את הגישה הזו, נהפוך לאנשים סובלניים יותר, המקבלים את הזולת בצורה אמיתית יותר.

גילאים 10 ומעלה

ש: האם לדעתכם העולם היה הופך למקום טוב יותר אילו כל בני האדם היו עושים הכל באופן זהה, או אילו לכולם היו אותן הדעות לגבי כל הנושאים מדוע כן או מדוע לא?
ת: אמנם יתכן, שההבדלים הרבים בין בני האדם יביאו למחלוקות ולמריבות ביניהם, אך עם זאת, הם גם מסוגלים להביא לצמיחה אישית ולהבנה מעמיקה יותר של העולם. כאשר אנו פוגשים אנשים, ששונים מאתנו בנושא מסוים, אנו עומדים בפני אתגר מעניין: האתגר לנסות ולהבין אותם והאתגר לנסות ולקבל אותם כפי שהם. תוך כדי התהליך הזה, אנו גם לומדים יותר על עצמנו. הקב'ה ברא את העולם עם מגוון עצום של צמחים, בעלי חיים וגם בני אדם. הוא החליט, שלא כל בני האדם יהיו זהים וההחלטה הזו הייתה בהחלט לטובתנו. היא גורמת לנו ללמוד מהזולת, להעריך את הנקודות המיוחדות שבו ועל ידי כך, להפוך לאנשים טובים יותר בעצמנו.

ש: לפעמים זה עשוי להיות די קשה להסתכל על האנשים באופן חיובי, במיוחד כאשר נדמה לנו שהם מאד שונים מאתנו – שהם מתלבשים באופן שונה, או מאזינים למוסיקה מאד שונה וכולי. האם תוכלו להציע דרך שתעזור לנו להתגבר על הקושי הזה
ת: אף אחד לא זהה לנו. לכל אדם שנפגוש בדרכנו יהיו כמה דברים מאד דומים לנו ויחד עם זאת, יהיו בינינו גם הבדלים רבים ומגוונים. הדרך שבה נבחר להתייחס לאדם העומד מולנו, תלויה במוקד ההתעניינות שלנו: האם אנו מתמקדים דווקא בהבדלים שבינינו, או שמא אנו מתייחסים יותר לנושאים המשותפים לנו כאשר אנו מתמקדים בדברים הדומים הקיימים אצל הזולת, באופן טבעי אנחנו כבר מתחילים להרגיש יותר מחוברים אליו. אצל אנשים מסוימים יתכן שיהיה מדובר במטרות חיים זהות, אפילו כאשר דרכי הביצוע שונות לחלוטין. אצל אנשים אחרים זה יכול להיות רקע משפחתי דומה, או חברים משותפים. עדיין יתכן שנפגוש גם אנשים שייראו לנו כל כך שונים מאתנו, שנצטרך להזכיר לעצמנו שכולנו בעצם בניו של הקב'ה. ברגע שנצליח למצוא בזולת את "המכנה המשותף" ולהעלים את עינינו מהנושאים בהם ההבדלים גדולים יותר, נצליח כולנו להתקרב אל המטרה הסופית והרצויה: להפוך לאנשים יותר סובלניים, המנהלים מערכות יחסים נעימות והרמוניות עם הזולת.

המאמר נלקח מהאתר: http://www.aish.co.il/