הדפסה
פרשת שבוע - בחוקותי

תורת (ממלכת) כהנים




בשבת נסיים מחזור נוסף של קריאת ספר ויקרא, המכונה בשם: "תורת כהנים", בשל התמקדותו במצוות ובנושאים הקשורים במקדש ובכהנים משרתי המקדש. מצוות אלו כוללות בעיקר את הלכות הקרבנות, מילוי ידי הכהנים לעבודה במשכן וחנוכת המשכן, הלכות טומאה וטהרה, ובכלל זה עבודת הכהן-הגדול ביום הכיפורים שנועדה, בין היתר, לכפר על עוון טומאת מקדש וקדשיו, הלכות הנובעות מקדושת הכהנים וקדושת הקרבנות, הלכות ערכין והקדשות, תמורה, בכור ומעשר בהמה.
רשימה זו מצדיקה את כיוניו של הספר, ושל מדרש התנאים שעליו, בשם "תורת כהנים". אלא שהרשימה עצמה טומנת את קושייתה בתוכה: מדוע, א"כ, כלולים בספר גם נושאים שאין להם, כך נראה, קשר מיוחד אל המקדש או הכהנים? נראה שהתשובה מונחת בשימוש הייחודי שתורת ה' משתמשת במונח "כהנים", המיוחד בכל מקום לקבוצה נבדלת מתוך העם, כאשר הקב'ה במעמד הר סיני מורה לכל ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש...".

בהקשרים שונים יוצרת התורה ריכוז של קדושה במקום, בזמן ובקבוצת אנשים מצומצמת. אלא שריכוזים אלה עלולים להביא את האדם לידי טעות נוראה, כאילו רק בהם יש קדושה, ולא בהקשרים רחבים יותר. היסטורית, נביאים שונים אכן הוכיחו את עם ישראל על מעשים ששורשם בדיוק בטעות זו: התנהגות בקדושה במקדש, ומעשים של טומאה ועבירה "במדינה" (לדוגמא: נבואת הפתיחה של ספר ישעיה).

טעות נוספת עלולה להיגרם בשל הקדושה "המרוכזת", והיא ההנחה שקדושתם וקיומם של "ריכוזי קדושה" אלה נתונים ומובטחים ללא תנאי, בלי קשר להתנהגותם של בני ישראל, ולא היא: האדם במעשיו עלול לטמא את המקדש ואת הקדשים, לחלל את השבת, והכהן עלול להיטמא ולחלל את קדושת כהונתו.

כנגד סכנות אלה מבהירה התורה שאמנם יש מרכזים של קדושה, אך הקדושה איננה מצטמצמת רק בהם. כדי להדגיש את המעגלים הרחבים יותר של הקדושה ואת היחס בינם לבין אותן מסגרות מצומצמות של קדושה, כללה התורה בתוך ספר תורת-כהנים גם מצוות הקשורות לקדושה בהקשרים רחבים של החיים; התקדשות בתחום העריות, והדגשת הקשר שבין התקדשות זו לבין היכולת של עם ישראל להתקיים לאורך ימים בא"י; מצוות שונות שהמשותף להן הוא שהן מממשות את הציווי "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו..." (ולא רק "אמור אל הכהנים..."); קדושת השבת ומועדי הקודש, מחד – והקדושה היומיומית המתמדת המתבטאת בנר-התמיד ובלחם-התמיד במקדש, מאידך; וקדושת א"י כולה (ולא רק מקום המשכן/המקדש) המתבטאת במצוות השמיטה והיובל.

על כולנה, לקראת חתימת הספר, באות פרשות הברכות והקללות, אשר באות בעקבות שמירתן או אי שמירתן של כל המצוות, ואף הברכות והקללות עצמן אינן עוסקות בתחומים מצומצמים אלא בכל מרחב החיים של עם ישראל, לאמר: אין עניינו של הספר בקיום ושימור מסגרת מצומצמת של קדושה בלבד, אלא ביצירת מסגרות מרוכזות של קדושה שישפיעו ויביאו את הקדושה למרחבי החיים של עם ישראל בא"י: "תורת-כהנים" שמתוכה צומחת תורת ממלכת כהנים.

רעיון זה נמשך והולך גם בתחילת ספר במדבר. זה פותח ביצירת הסדר והמבנה של מחנה ישראל במדבר, של עם החונה סביב מקום השכינה. כמובן, אין הכוונה רק לארבעים שנות הנדודים במדבר. מחנה ישראל במדבר מהווה אף הוא מעין דגם מרוכז של קדושת מחנה ישראל; וכשעם ישראל נכנס לא"י מתקיימת אותה מהות עצמה בעם היושב במרחבי א"י. חייו של עם ישראל מתנהלים כשהשכינה במרכזם, והיא המכוונת את מעשינו והתנהגותנו, כל אדם בביתו, כל שבט בנחלתו, והעם כולו במרחבי מדינתו.