הדפסה
פרשת שבוע - בהר

כי לי כל הארץ

פרשת בהר פותחת באיזכור הלכות שמיטה וידועה היטב דרשת חז'ל "מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני. אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני". אכן רוב עניני הפרשה בכלל ובפרט עוסקים במצות התלויות בארץ ובמיוחד שמיטה ויובל והענינים המתלווים אליהם.
אחד הענינים האלו מודגש באופן ייחודי והוא הקשר המשולש בין הקב'ה, עם ישראל, וארץ ישראל. מצד אחד הארץ נתנת לעם ישראל מאת ד' : "כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם". ויחד אם זאת: "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ".
גם אם חושבים אנו שיכולים אנחנו לתת או אף למכור חלקים של ארץ חיינו עלינו לדעת שדבר זה לא ניתן להעשות לצמיתות (ניתן אמנם להחכיר לזמן מוגבל, אך למכור לצמיתות אסור) וזאת משום "כי לי כל הארץ"; היות והארץ לא שייכת לנו אלא להקב'ה. וכפי שידוע אדם לא יכול למכור דבר שאינו שלו ואפילו אם מכר פלוני דבר שאינו שלו לאלמוני יבוא הבעלים של הממכר וידרוש מאלמוני החזרת רכושו יצטרך להחזיר את הרכוש ללא כל פיצוי. היות והארץ שייכת להקב'ה ואנו בה רק בתור "גרים ותושבים אתם עמדי" אין לנו היכולת למכור את הארץ לצמיתות.
ענין זה מתקשר בפרשה באופן ישיר וחזק עם ענין חירותו של האדם שאף הוא לא יכול להיות עבד לעולם וכפי שגאולה תהיה לארץ גם העבד ישוחרר וזאת מאותה סיבה: "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" ובמקום אחר "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ד' אלקיכם". יסוד השייכות של הארץ לעם ישראל הינו "כי לי כל הארץ" ויסוד חירותו של האדם הוא "כי לי בני ישראל עבדים".
משום כך, העבד אפילו בעל כורחו יוצא לחופשי בעת קרוא דרור בארץ לכל יושביה וגם הארץ כי "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" וכפי שאנו לומדים במסכת קידושין (דף כא עמוד א) דבר זה, היינו גאולת הארץ, חובה היא ולא רשות, ואפילו אינו רוצה אדם לגאול ממכרו מוטלת החובה על כלל ישראל.
ועדים היינו לכך אנו בימינו אפילו אם עדיין לא השכלנו להבין זאת: הארץ לא תמכר לצמיתות, ואף כי לאחר שכבר הצלחנו ב"ה לגאול מרבית אחוזתנו למרות שבאופן בלתי מובן לחלוטין באו ועוד ישנם כאלו שבקשו ומבקשים לשעבדה שוב "לזולתנו מן העמים" ח"ו.
וראוי בהקשר זה להזכיר את דבריו הברורים כאור בצהריים של רבם של ישראל בעל האור החיים הקדוש "שהודיעהו הכתוב שגאולתנו היא ביד הצדיק והגאולה תהיה בהעיר ליבות בני אדם ויאמר להם הטוב כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם?" - הרי שאין גאולת הארץ תלויה כי אם בהתעוררות תשוקת ליבות ישראל לארצם וכפי שב"ה כבר זכינו לראות איך אמנם התעוררו ליבות האנשים לעלות חזרה לארץ ישראל ולהפסיק להיות גולים ומורחקים וכדבריו הקדושים בקשו לחזור לאכול מסובים על שולחן אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו.
והנה אם בהתעוררות תלוי הדבר עלינו להבין כי צריך להאבק עם כוחות מרדימים כדי להתנער ממים רדודים לשוב לשתות מימי התורה מים חיים. וכפי שמסיים שם האור החיים הקדוש: "ובזה יגאל ד' ממכרו, ועל זה עתידין לתן את הדין כל אדוני הארץ, גדולי ישראל, ומהם יבקש ד' עלבון הבית העלוב".
אמנם אנו קוראים השבת שתי פרשיות וראוי לשים לב על כך שבהתייחס לשתיהן כאחת מתגלה כאן ענין בבחינת נעוץ סופו בתחילתו שהרי פרשת בחוקותי - ויחד איתה ספר ויקרא כלו - מסתיימת במילים: "אלה המצות אשר צוה ד' את משה אל בני ישראל בהר סיני:"
והנה אם אכן אנו למדים מענין השמיטה כי כל המצות נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני עדיין לא ברור מדוע בחרה התורה ללמדנו זאת דוקא בקשר לשמיטה? ונראה לומר כי דוקא ע"י כך יכולים אנו להבין כי כל המצות שואבות את מהותן מאותו המקור וכי כולן תלויות בארץ וכן גם אנחנו, כמו שכתוב: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם: ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו: והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכם:" אמן כן יה"ר.