הדפסה
פרשת שבוע - אמור

אמור

בפרשת הכהנים נאמר: "אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם"

המפרשים כבר עמדו על הכפילות של "אמור" לעומת "ואמרת". נראה שהכיוון המרכזי קשור בכך ש"אמור" מבטא אמירה כללית, העברת המסר באופן כולל. לעומת זאת "ואמרת" מתייחס לצורך להתאים את המסרים לכל אחד ואחד באופן אישי ופרטי.

מכאן, צומחות הלכות רבות הנוגעות לדרך התוכחה והלימוד לאחרים. דברים רבים אותם היינו רוצים לתקן ולשנות "מתעכבים" בשל הצורך להתאימם למקום ולזמן הנכונים. זו ההבחנה בין מצוה לומר למצוה שלא לומר. יש לשים לב שחז'ל הגדירו את אי האמירה כמצוה. הגמרא במסכת שבת עומדת על החובה של כל אדם לבדוק בביתו לפני שבת: "ערבתם, עשרתם, הדליקו את הנר". הציווי ברור והגיוני אלא שהגמרא מצאה לנכון להוסיף: "וכולם יש לאמרם בניחותא". (תרגום).  צורת האמירה משפיעה על התוכן.

וכן, האריכו בסוגיית הדוגמא האישית באמרם שמי שאינו מצווה לא יוכל לחנך אחרים לעשיה, וכן "קשוט עצמך תחילה וכו'". ובשיאם של דברים ביטול התוכחה בשל העובדה שאין מי שיודע להוכיח.

גם בחיינו הקהילתיים אנו עוברים התלבטויות רבות: הערה, גערה, הצעה לשיפור וכו'. אשרינו שזכינו לחיים, לחיים ארוכים, המחייבים אותנו להתאזר בסבלנות ולצפות לתיקון עולם במלכות שדי. חג העצמאות מפגיש אותנו עם המדינה לרגעים של שמחה וסיפוק. לאחריהם – באה חובת התיקון והשיפור ברוגע בנעימות באהבה ובאמונה.