הדפסה
פרשת שבוע - קדושים

פרשה משפחתית קדושים

קדושים(ויקרא יט-כ)

פרשה משפחתית קדושים

כאשר אדם מסוים עושה מעשה שפוגע בנו, התגובה הטבעית שלנו עשויה להיות, רצון עז לנקום ו'להחזיר' לו על התנהגותו הפוגעת. אך פרשת השבוע שלנו מלמדת אותנו, כי קיימת דרך עדיפה וטובה יותר לתגובה. התורה אומרת לנו, כי על אף רצוננו העז לנקום במי שפגע בנו, עלינו להתאפק ולהימנע מכך. ולא רק זאת, אלא שעלינו אף להתאמץ ולמחות מלבנו כל רגש של טינה כלפיו! בדרך זו, נפטר מהתרעומת והכעס הקיימים בלבנו ומכאן ואילך הדרך לריפוי הפגיעה, סלולה בפנינו. עד כמה שדרך זו נראית לנו לא טבעית, זו הדרך הבטוחה, לשיפור מערכות היחסים שלנו עם הזולת ולשיפור העולם כולו.


בסיפור שלנו נפגוש ילדה, שנאבקת בכאב האישי שלה, כשהיא מנסה לשכוח ולסלוח.

"טכס התבגרות"

רותי ישבה בחדרה, מנענעת את ראשה, כשהיא מכניסה את ההזמנות המפוארות והמקושטות אל תוך המעטפות התואמות שלהן. היתכן שיום הולדתה ה-12, באמת כבר כל-כך קרוב? נדמה היה לה, כי רק לפני זמן קצר עוד הייתה ילדה קטנה, אבל כעת הרגישה כבר בוגרת מאד.

היא בהחלט חשבה, שראוי לחגוג את טקס ההתבגרות שלה והמסיבה הענקית שתכננה לעצמה – הייתה אמורה למלא את המטרה הזו באופן מלא ומספק ביותר.

רותי עברה על הרשימה הארוכה של כל המוזמנים ולפתע הרגישה מן גוש קטן ומחניק בגרון. היא הוציאה בכוונה את בת דודתה, יונה, אל מחוץ לרשימת המוזמנים. יונה הייתה מבוגרת בשנה אחת מרותי. לאורך כל שנות ילדותן, רותי ויונה היו חברות קרובות מאד ולמרות, שעם השנים, כל אחת מהן מצאה לעצמה קבוצה שונה של חברות, רותי תמיד ראתה את מערכת היחסים ביניהן כחשובה ומיוחדת.

זו בדיוק הייתה הסיבה, שבגללה רותי כל כך נפגעה, כשיונה לא הזמינה אותה ליום ההולדת שלה בשנה שעברה. למעשה, רותי נאלצה להודות בפני עצמה, אחת הסיבות שגרמו לה כל כך להתרגש לקראת המסיבה שלה, הייתה ההזדמנות 'להחזיר' ליונה על מה שעשתה לה לפני שנה. לכן הייתה כל כך נחושה בדעתה להוציא את יונה מתוך רשימת המוזמנים למסיבת יום ההולדת שלה.

אך כעת, כשהתקרב הרגע והיא כבר עמדה לשלוח את ההזמנות – חוץ מאשר את ההזמנה לבת דודתה – הייתה לה הרגשה לא טובה לגבי כל העניין. "מה בדיוק אני ארוויח מזה, אם אצליח לפגוע ברגשותיה של יונה?", שאלה את עצמה. אם הנקמה אמורה הייתה להיות 'מתוקה', מדוע היא גרמה לרותי להרגיש טעם כל-כך מר בפיה?

רותי שלפה מייד הזמנה נוספת ובמהירות רבה כתבה על המעטפה את כתובתה של יונה.

לא. היא פשוט לא הייתה מסוגלת לעשות את זה. רותי שלפה מייד הזמנה נוספת ובמהירות רבה כתבה על המעטפה את כתובתה של יונה, כיוון שעדיין זכרה אותה בעל פה. באותו הרגע צץ במוחה רעיון.

"אני יכולה לפחות לנצל את ההזדמנות הזאת בשביל להבהיר לה משהו..." היא לקחה לידה את העט וכתבה בתחתית ההזמנה: "משום שאני לעולם לא הייתי מסוגלת לפגוע במישהו, כפי שאת פגעת בי".

רותי סגרה את המעטפה, שהייתה האחרונה מבין כל ההזמנות שעוד נותרו ויצאה מן הבית לכיוון תיבת הדואר הסמוכה. היא הכניסה את המעטפות לתוך התיבה, אחת אחרי השניה. אבל כשהגיעה למעטפה האחרונה – זאת שהייתה מיועדת ליונה – היא הרגישה כיצד היד שלה נעשית כבדה יותר, כאילו לא רצתה להזיז את עצמה בכלל. היה שם משהו, שמאד הפריע לה לגבי ההזמנה של יונה. האם היא בכל זאת מתחרטת על שהחליטה להזמין את בת דודתה? לא, זה לא היה העניין – ובאותו הרגע היא הבינה: "מדוע אני בכלל מתעקשת להזכיר ליונה את המקרה ההוא בשביל מה אני צריכה להזכיר את האירוע של השנה שעברה ואת מה שהיא עשתה לי האם היא לא עלולה להיפגע מהערה כזאת, כשתקרא אותה" היא ניסתה להתעלם מכל ההיסוסים ופשוט לשלוח את ההזמנה, אך היא ממש לא הצליחה להזיז את ידה.

"טוב, ניצחת, אני נכנעת." היא אמרה לכף ידה ופנתה ללכת בחזרה לביתה. רותי קרעה לחתיכות קטנות את ההזמנה של יונה ולקחה הזמנה אחרת, חדשה. הפעם היא הוסיפה בתחתית ההזמנה רק שתי מילים: "בבקשה תבואי!" היא סגרה את המעטפה ושלחה אותה בדואר, כשהיא מרגישה, שאבן ענקית נגולה מעל ליבה. רותי הרגישה, כי באמת ובתמים הצליחה לסלוח לבת דודתה ושהייתה זו החלטה בוגרת מאד. בוגרת כל-כך, שלכבודה באמת ראוי היה לחגוג טכס התבגרות.


גילאים 5-3

ש: כיצד הרגישה רותי בהתחלה לגבי יונה, בת דודתה
ת: היא לא רצתה להזמין אותה למסיבת יום ההולדת שלה, משום שיונה לא הזמינה אותה בשנה הקודמת למסיבה שלה.

ש: מה רותי הבינה בסופו של דבר?
ת: רותי הבינה, שאם לא תזמין את יונה למסיבת יום ההולדת שלה, יש בכך רצון לפגוע בה מתוך רגשי נקם והיא ידעה, שהתנהגות כזו איננה ראויה לילדה בוגרת כמותה.

גילאים 9-6

ש: למה הרצון לנקום באדם שפגע בנו, הוא רגש שלילי שאיננו רצוי?
ת: למרות שזה טבעי ביותר לרצות לנקום באדם שפגע בנו או שהביך אותנו, עדיין אסור לנו לפגוע בזולת. הכלל הזה חל, אפילו לגבי אדם שכבר העליב אותנו קודם. כאשר אנו פוגעים באדם אחר, הרי אין במעשה שלנו שום דבר שמקטין או מצמצם את הכאב שאנו חווינו כשנפגענו בעצמנו – ולעיתים קרובות המצב הוא הפוך. הנקמה שלנו דווקא עלולה לגרום לאדם השני לרצות לפגוע בנו שוב ושוב. עלינו לעשות כל מה שביכולתנו, בכדי להימנע מפגיעות של אחרים בנו, אבל הנקמה בזולת רק מוסיפה מטען שלילי נוסף למצב שהוא כבר שלילי מלכתחילה.

ש: מדוע לדעתכם החליטה רותי, שלא לשלוח את ההערה הראשונה שכתבה על ההזמנה של יונה
ת: למרות שמדובר במעשה אמיץ ובוגר במיוחד – להזמין את יונה למסיבת יום ההולדת, אף על פי שיונה בעצמה לא הזמינה אותה בשנה שעברה – זה עדיין לא היה מספיק. רותי הבינה, שגם אם תוסיף להזמנה שלה הערה, העלולה לפגוע בבת דודתה, המעשה שלה יהיה פוגעני ומעליב, כמעט כאילו בכלל לא הייתה מזמינה אותה. רק לאחר שהחליטה להימנע אפילו מההערה הקטנה הזו, הרגישה רותי, שהיא באמת הצליחה להשתלט על רגשות הנקם שהיו לה במשך התקופה האחרונה.

גילאים 10 ומעלה

ש: התורה מבקשת מאתנו, שלא לנקום בזולת וגם לא לשמור טינה בלב. מה ההבדל בין השניים
ת: 'נקמה' פירושה מעשה שלילי, שאנו עושים כנגד אדם אחר, כ'תגמול' על דבר פוגע שהוא עולל לנו. לדוגמא, כאשר אנו מסרבים להשאיל משהו לאדם אחר, משום שהוא תמיד מסרב לחלוק עמנו את רכושו. לעומת זאת, 'נטירת טינה' היא פעולה סמויה מן העין. גם אם איננו מבצעים בפועל, שום מעשה שלילי כלפי הזולת, כלומר, אנו משאילים לו כל מה שהוא רוצה, אבל ממשיכים להזכיר לו שוב ושוב את ההתנהגות השלילית שלו כלפינו אנו 'נוטרים טינה'. התורה רוצה שנשאף להגיע לרמה גבוהה יותר, בה נצליח להשתחרר, אפילו מהנטייה לשמור טינה זה לזה בליבנו.

ש: כיצד מידת האמונה בקב"ה עשויה להשפיע על התנהגותו של האדם ועל החלטתו, שלא לנקום או לנטור טינה לזולת?
ת: האמונה בקב"ה משמעה בין השאר, להבין כי כל מה שקורה לנו בחיים, נגרם כחלק מהתוכנית האלוקית הכללית ומטרתו להצמיח ולקרב אותנו למילוי הפוטנציאל האמיתי שלנו. אנשים שגורמים לנו לקשיים שונים במהלך החיים, הם למעשה חלק מהתוכנית האלוקית הזו. אם הם בחרו להתנהג בצורה שלילית, אנו צריכים לסמוך על הקב'ה, שידאג כבר 'לטפל' בהם כראוי. אבל לגבי עצמנו, עלינו להמשיך ולהיות אנשים נחמדים ואדיבים ככל שניתן, מבלי לשמור כל טינה, תוך ניסיון לסייע לכל אדם בכל מצב נתון.