הדפסה
פרשת שבוע - מצורע

סגנון חייהם של מנהיגי הציבור

הרמב"ם (הלכות דעות פרק ב) מפליג בחשיבותה של מידת הענווה ואעפ"י שבכל המידות הוא ממליץ על הדרך האמצעית, בענווה קובע הרמב"ם שיש ללכת לכיוון הקצה בכדי להתרחק כמה שיותר ממידת הגאווה שנחשבת כמידה מגונה ביותר כלשון הפסוק (משלי טז ה) "תּוֹעֲבַת ד' כָּל גְּבַהּ לֵב". ההלכה היא שלמען סדרי שלטון תקינים יש לנהוג כבוד במלך (או במנהיג הציבור) כמובא ברמב"ם בהלכות מלכים (פרק ב' א'), אך כל זה מצידינו כלפיו, אך מצידו "לעולם יתנהג בענווה יתירה...צווהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל שנאמר 'ולבי חלל בקרבי' ולא ינהג גסות לב בישראל יתר מדאי שנאמר 'לבלתי רום לבבו מאחיו' ויהיה חונן ומרחם לקטנים וגדולים..."

האיזון שבין ענווה לבין האקטיביות הדרושה מהמנהיג הינה דבר לא פשוט. לדעת איך מצד אחד לשמור על כבודה של המדינה, כבודו של התפקיד הציבורי ומצד שני להישאר בתוך הנפש אדם ענו וצנוע הליכות שאיננו רודף אחר הכבוד אלא אדרבה בורח ממנו.   דוגמא לאיזון הזה מצויה בפרשתנו המספרת על אופן טהרתו של המצורע. כבר הזכרנו שמחלת הצרעת עפ"י חז'ל באה על האדם כעונש בעיקר על דיבור לשון הרע.  מה גורם לאדם לדבר לשון הרע על חברו הרבה סיבות לכך, אך המניע הפנימי לזה הינה תכונת הגאווה. אני מדבר עליו משמעותו אני טוב יותר, יש לי כח יותר, הוא עשה משהו רע ואני אסדר אותו. האם אתה מושלם האם אין בך פגמים? האם אתה אינך עושה פה ושם מעשים לא טובים? מניין העזות שלך לבקר את חברך בזמן שאתה לא בסדראם יש לך ביקורת אמור אותה לאדם עצמו או בסוד למי שבידו לתקן, אך מדוע אתה הולך רכיל לספר זאת לכולם באה התורה והרחיקה אדם יהיר זה מחוץ למחנה עד שתתרפא צרעתו. והנה עבר זמן, הוא עשה את חשבון הנפש וצרעתו נרפאה אך התורה חייבה אותו גם להביא קרבן:שתי ציפורים+חתיכת עץ ארז+אזוב+קצת צמר של תולעת. מה זה הקרבן המשונה הזה ובכלל הלוא עץ ארז בגלל תמירותו וגובהו מסמל גאווה בעוד ששני תולעת ואזוב מסמלים ענווה אכן עץ הארז לעיתים מסמל גאווה, אך מצאנו שבהיותו עץ ישר מאד הוא מסמל גם את הצדיק (תהילים צב יג) "צַדִּיק  כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" איך ניישב הדברים? ההסבר הוא שענווה למרות היותה מידה משובחת, טמונה בה  סכנה של פסיביות. אדם בעל כשרון ויכולת לתרום לכלל הולך לאיבוד בענווה מדומה שבה הוא אומר 'מי אני ומה אני'. צדיק אמיתי יודע לפעול בעשייה אקטיבית למען העם והארץ מבלי שיגבה ליבו על כך. רק השילוב הנכון שבין עץ הארז שיודע להתרומם למעלה ולתת צילו על מרחב גדול ומסמל בכך את האכפתיות ואת הנכונות לתרום ולפעול למען אחרים לבין הענווה שמתבטאת בנומך של האזוב והתולעת הם התרופה הנכונה לכולנו ובפרט למי שליבו נפגע במידת הגאווה ובדיבור של לשון הרע.

שבת שלום