הדפסה
פרשת שבוע - מצורע

העונג והנגע

פרשת הצרעת מזכירה במקצת את פרשת עשיית המשכן מבחינת הנפח שתופסת הפרשה. שתי הפרשיות אינן נראות כשייכות לאדם הפשוט, והנה התורה מרחיבה ומרחיבה. נקודת דמיון נוספת בין הפרשיות היא בכך ששתיהן עוסקות באדם , בבגד ובבית: במשכן היה עיסוק נרחב לא רק במבנה ובכליו אלא  גם בכהנים ובלויים המשמשים בו, וגם נושא בגדי המשמשים תפס מקום נרחב. אף כאן אנו מוצאים את הצרעת באדם, בבגד ובבית. יש קשר בין קדושת המשכן המבטאת את עשיית הטוב לבין הצרעת שהיא בחינת הרע בעולם . ב"ספר יצירה" (פ"ב מ"ז) נאמר:

סימן לדבר, אין בטובה למעלה מעֹנג ואין ברעה למטה מנגע.

הנגע הוא ביטוי לדבר השלילי ביותר, להופעת הרע האדם ובעולם, ותיקונו הוא בעֹנג - ביטוי לדבר העליון ביותר, ולמטרת בריאת העולם - להתענג על ה' וטובו. שני קצוות אלה כתובים באותם אותיות, דבר המלמד על קשר ביניהם, שיש להבינו.

דברים אלה מתבארים בדברי בעל ה'לשם', בצורה עמוקה :

וכמו שכתוב בספר יצירה פ"ב אין בטובה למעלה מעֹנג ואין ברעה למטה מנגע. ושניהם הם מצד הגבורות. והאמת הוא כי הרעה הוא סבת הטובה והנגע הוא סבת העֹנג. כי על ידי הרעה יוצאים מציאת הגבורות על מציאותם היותר אפשרי שבהם. ואין תקנה להוציא את כחות ותכונות הגבורות בכל תוקפם שהוא בהתגברות יתירה היותר אפשרי שבהם אלא ברעה דוקא.

ומסביר הרב ויצמן ראש ישיבת מעלות:

הנגע נצרך על מנת להוציא אל הפועל את העֹנג. אין זה רק בבחינת "יתרון האור מן החושך", שמתוך מציאות הרע לומדים להכיר את מציאות הטוב, אלא יותר מכך - הרע הוא סיבה להופעת הטוב, וללא שיצא הרע אל הפועל במלוא כוחו - לא ניתן להוציא את הטוב אל הפועל.

הטוב הוא חסר תוקף ותוקפנות, מעצם מהותו. תכונתו היא להכניע ולבטל את עצמו, ועל כן איננו יכול להופיע ולצאת אל הפועל בעוצמה ובתקיפות. התקיפות היא תכונה המזוהה עם כוחות הרע, שאינו מכניע את עצמו, אלא להיפך - מחזק את עצמו.

כדי שכח יופיע בעולם במלוא עצמתו - הוא יוצא אל הפועל דרך מציאות הרע, וכך מציאותו היא במלוא העוצמה והתקיפות. לאחר שהופיע הכח בעולם, יש לתקן אותו ולהפוך אותו לטובה, אך עצם ההופעה המלאה והתקיפה אינה יכולה להעשות על ידי כוחות הטוב.

כל הכוחות שבעולם צריכים להופיע ולהיתקן, ועל כן צריכה להיות מציאות של רע. זהו המקור להופעת הנגע - הופעת הרוע והשלילה שבעולם, שתפקידם להבליט ולהוציא אל הפועל את הכוחות השונים בעוצמה רבה.

תפקידנו הוא לתקן כוחות אלה - לקשור אותם אל מקורם - אל החסד האלוקי, וכך להעלות ולרומם אותם, ולעשותם עֹנג.

דבר זה עומד גם ביסודה של יציאת מצרים וחג הפסח. עם ישראל היה נתון במ"ט שערי טומאה, ומנקודה נמוכה זו עלה והתעלה אל מ"ט שערי בינה - אל מתן תורה המגיע ביום החמישים של ספירת העומר. את מ"ט שערי הטומאה הופכים ישראל למ"ט שערי בינה, ואת הנגע הופכים לעֹנג.

ואם ראינו בפרשיות אלו כי תתכן צרעת ונגע באדם, בבגדו או בביתו, הרי כנגד זה נתן הקב'ה גם מצוות באדם בבגדו ובביתו, וכפי שמלמדת הגמרא במנחות (מג:)-

ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקב'ה במצות: תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן וציצית בבגדיהן ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד: שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך, ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר- למנצח על השמינית מזמור לדוד על מילה שניתנה בשמיני. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם.