הדפסה
פרשת שבוע - תזריע

לקראת יום השואה

שינוי יעדים באופן זיכרון השואה-

בכ'ז ניסן יחול יום השואה והגבורה.. עם תום מלחמת העולם ה-2, החלו משפטי נירנברג שבעקבותיהם הוצאו להורג חלק מצמרת ההנהגה הנאצית. בהמשך נערכו עוד משפטים בעיקר בחו"ל, ובארץ זכור לכולנו משפטו של אייכמן ימ"ש, אך אין ספק שרוב רובם של הנאצים והרוצחים הגרמנים או משאר העמים לא הועמדו לדין ולא נענשו. חלקם הגדול כבר איננו חי והבודדים שנשארו הינם זקנים מאד. השואה שהחלה בעצם עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933 והגיעה למימדיה הנוראים החל מ-1939 ועד לסיום מלחה"ע במאי 1945, הולכת ונשכחת והסחבת הבלתי נסבלת בענישתו של דמיאניוק שדבר מותו במקום מעצרו בגרמניה התפרסם לפני כחודש, מעידה על כך. מותו של דמיאניוק הינו למעשה פתיחה של תקופה חדשה ביחס לשואה. תם עידן ענישת הפושעים ובכל המרץ חייבים אנחנו להיכנס לעידן חדש של "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק...לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים כה יז) וכמו שהתחייבנו  בליל הסדר אותו חגגנו אך לפני שבועיים, לספר ביציאת מצרים על כל הצרות שעשו לנו המצרים ואפילו לחוות זאת באופן אישי כלשון הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ו) "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים" כך חייבים אנו לשמר היטב בתודעתנו ובתודעת הדורות הבאים את זכר השואה הנוראה שעבר עמינו. אין כאן סתם מזוכיזם של היזכרות בתלאות העבר אלא יש כאן ריאליזם שמאפשר לנו התבוננות נכונה יותר על המציאות של היום ומחר. הפיגוע בטולוז עם מאות אירועים אנטישמיים הקורים בעולם היהודי כולו מידי שנה, אמורים ללמד את יהודי העולם על הסכנה הקיומית האמיתית שהם נתונים בה ולהבהיר להם שאל להם לסמוך על הבטחות של מנהיגי העמים השונים שהאנטישמיות לא תחזור. ההתבוללות הנוראה שעוברים יהודי מזרח ומערב אירופה וכן יהודי אמריקה שמביאה לנישואי תערובת בהיקף חסר תקדים, מלמדת אותנו על סכנה עכשווית של שואה רוחנית בה מאות אלפי יהודים נגרעים מידי שנה מהעם היהודי. הדברים הללו כשנבחנים עם זיכרון השואה חייבים להביא את יהודי העולם לחשבון נפש אמיתי שמסקנתו האחת והיחידה הינה 'עלו לארץ, מקומכם הינו איתנו כאן בארץ ישראל' . כמובן שגם אנו החיים כאן בארץ ישראל מחויבים להפנים את לקחי השואה ולהבין שגם אם יש לנו יחסים דיפלומטיים תקינים אם הגויים, אל לנו לסמוך עליהם ועלינו להישען רק על כוחנו וכמובן על אבינו שבשמים.

הזמן שעבר מאז השואה הביא לכך שכמעט ואין אנשי עדות אוטנטיים שחוו את השואה ולנשארים בני למעלה מ-80 כבר קשה המסע המפרך לפולין ועל כן גם אופן הנחלת זיכרון השואה לציבור הישראלי ולתלמידי בתי הספר הנוסעים לפולין חייב לעבור רענון ושינוי, כשמצטרף לכך הקושי של ההוצאה הכספית כבדה וחושבני שהגיע העת לפתח אמצעי המחשה טובים (הכוללים כמובן מספר ביקורים ביד ושם) שניתן להעבירם כאן בארץ. פיתוח אמצעים כאלו יאפשר העברת מסר לקחי השואה ורענונו לכלל תושבי המדינה, גם לציבור המבוגר שסיים מזמן את בתי הספר.

נכתב ע"י הרב ראובן הילר