הדפסה
פרשת שבוע - תזריע

ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית



(א) וידבר ה' אל משה לאמר: (ב) זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו והובא אל הכהן: (ג) ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע: (ד) וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהרות ועץ ארז ושני תולעת ואזב: (ה) וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת אל כלי חרש על מים חיים: (ו) את הצפר החיה יקח אתה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזב וטבל אותם ואת הצפר החיה בדם הצפר השחטה על המים החיים: (ז) והזה על המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטהרו ושלח את הצפר החיה על פני השדה: (ח) וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים: (ט) והיה ביום השב?יעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר: (י) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה ושלשה עשרנים סלת מנחה בלולה בשמן ולג אחד שמן: (יא) והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואתם לפני ה' פתח אהל מועד: (יב) ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אתו לאשם ואת לג השמן והניף אתם תנופה לפני ה': (יג) ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא: (יד) ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית: (טו) ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית: (טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה': (יז) ומיתר השמן אשר על כפו יתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית על דם האשם: (יח) והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני ה': (יט) ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר מטמאתו ואחר ישחט את העלה: (כ) והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבחה וכפר עליו הכהן וטהר:


(ויקרא יד)


פרשת מצורע פותחת בתהליך טהרתו של המצורע מטומאתו. תהליך זה מהווה למעשה כרטיס לכניסה מחודשת לחברה שממנה נדחה המצורע. תהליך דחייתו של המצורע תואר בפרשת תזריע (פרק יג):


(מה) והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא: (מו) כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:


פשר לציווי זה כתב ראב"ע:


בגדיו יהיו פרומים כמו קרועים, להכירו ללכת במנהג משונה; או טעמו כענין אבל, על כן בגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע. והטעם, שיתאבל על רוע מעשיו, כי בעבור מעשיו בא לו זה הנגע.


מטרת הציווי המחייב את המצורע ללכת בבגדים קרועים, לפי האפשרות הראשונה שמציע ראב"ע, היא שיהיה למצורע סימן היכר. מסתבר שהכוונה היא על מנת שידעו הכל שמצורע הוא ויתרחקו ממנו, כעין הציווי "טמא טמא יקרא".

אולם לפי האפשרות השניה שמציע ראב"ע עולה שאין זה סימן חיצוני אלא כעין תהליך חזרה בתשובה של המצורע. הבגדים הקרועים והראש הפרוע הם סימני אבלות, והמצורע שרוי בתקופת הרחקה זו באבל "על רוע מעשיו".

בפירושו זה מבאר ראב"ע לא רק את מטרת ההרחקה אלא גם את מטרת הצרעת: "בעבור מעשיו בא לו זה הנגע". מעשיו הרעים של האדם הם שהביאו עליו את הצרעת והם שגרמו להרחקתו מן החברה.

כיון שבתקופת ההרחקה מן החברה עובר המצורע תהליך של תשובה, מסתבר שגם קבלת כרטיס הכניסה שיאפשר לו לשוב לחברה קשור לחזרה בתשובה זו.

אכן כך כותב ראב"ע ביחס לשתיים מהפעולות שעובר המצורע ביום טהרתו.

ראשית, הקרבת הקרבנות:

וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה...

כותב ראב"ע:


שני כבשים... וכבשה אחת בעבור היות נגע הצרעת מוסר על מעשה הלשון, על כן יקריב כבש אחד לעולה כמשפט כל העולה על הרוח, ואחד אשם כמשפט כל אשם, ונקבה לחטאת כמשפט כל חטאת...


לעומת הקרבת הקרבנות המכפרים על העבר, נעשות גם פעולות שמשמעותן היא לעתיד:


ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכה?ן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית.


כותב ראב"ע:


... הבהן מקום חבור, והוא עיקר כל המעשים, והימנית בעבור כח הצד הימין, והתנוך זכר לשמוע אשר צווה.

נתינה על הבוהן שהיא "עיקר כל המעשים", ועל תנוך האוזן, מסמלת את הנקודות שבהן צריך הצרוע החוטא לתקן את דרכיו: לשפר את המעשים ולשמוע את מצוות ה'.



מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.