הדפסה
פרשת שבוע - תזריע

קדשו את החודש וחדשו את הקודש

אף שהארכנו בדברינו, נקנח בקטע קצר מדבריו של הרב עמיאל זצ"ל המסביר באריכות את חשיבות קידוש החודש כקבלת פני שכינה (סנהדרין מב.). קידוש החודש מסמל את הצורך התמידי בהתחדשות ובהתרעננות, אך כל זאת על גב המסורת הקדומה. ונביא קטע קצר בלשונו המיוחדת של הרב, שנכתבו לפני עשרות שנים (הספר הודפס בשנת ת"ש) אך כוחם יפה ולא נס ליחם גם בימים אלו: "אין עמידה בטבע, ואין מנוחה בחיים...אך אל נא נהיה מפריזים על המידה יותר מדי בשבחו של החדש, כי לפעמים אדרבא 'חדש אסור מן התורה', ולא כל מי שממציא איזו שיטה חדשה הוא בכלל גדול...עלינו לדעת כי החדש הותר רק אחרי שהובאה מנחת העומר במקדש. את הקמיצה הקטירו על המזבח, והשיריים נאכלו לכהנים, אז הותר החדש בכל המדינה. את החדש טעם קודם המזבח, אח"כ הכהנים, ורק אחר כך כל העם. כי רק המקדש והכהנים המה ברי סמכא להוציא משפט על החדש לשבט או לחסד...וזאת לפנים בישראל, שלא היה ענין קידוש החודש נמסר לכל הדיוט והדיוט שמביט בלוח שעל הקיר ויודע אימתי ראש חודש...אלא שהיה הדבר מסור לבית דין הגדול...ולא כהיום שאף הדיוט יחיד מרהיב בנפשו להכריז יחידי על החדש ועוד לכוף את ההר כגיגית על כל העולם...

כי היהדות איננה ענין של ישן לבד, אך גם ענין של חדש, כי- החדש הזה לכם...כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר- גם אני נתתי להם חוקים לא טובים...ולא לחנם הקדימה תורה פרשת שירה לפרשת מתן תורה, ללמדנו כי התורה זקוקה לשירה, ולא עוד אלא שהשירה קודמת לתורה, כי מקודם שתיגש לתורה, כבר צריך להיות מוכן בפיך נעימה וזמרה מיוחדת לכך. וגם זאת צריך לדעת: כי יש רק מתן תורה, אבל אין מתן שירה, כי זאת האחרונה אינה ניתנת במתנה, אך צריכה לבוא מעצמה מתוך תוכה של הנשמה. ולמרות שאנו אומרים בכל יום: אני מאמין באמונה שלימה שזאת התורה לא תהא מוחלפת...זוהי רק בנוגע לתורה, אבל לא בנוגע לשירה, כי את הנעימה והזמרה אפשר וצריך להחליף, כי נגון ישן נושן נעשה לזרא והאוזן סולדת לשמוע...משל למה הדבר דומה? שמעתי מרב גדול שהגיע לעיר גדולה שתמיד ישבו על כסא רבנותה גאוני התורה, וכשעלה לתורה מצא שם תיבות שלימות שכבר נטשטשו מרוב זמן, והעיר את אוזני הגבאים כי פסולה היא. שחקו עליו הגבאים וגם חרקו שן- היתכן, הלא בתורה זו קרא גאון פלוני לפני כ"ה שנה, ואתה אברך צעיר לימים שאינך מגיע לקרסוליהם , אתה בא להוציא לעז עליה? כי אדרבא זו היא הנותנת- התורה היתה כשירה לפני חמישים שנה, ובכל זאת היא צריכה להעביר קולמוס ודיו חדש, כי בהאותיות לא יבוא שום שנוי. כי אמנם אסור לחדש להוסיף או לשנות אף קוצו של יוד אחת בתורה, אבל מוכרחים אנו מזמן לזמן להעביר קולמוס ודיו חדש על האותיות . וצרכים אנו מזמן לזמן להמציא נעימות וזמירות חדשות כדי למשוך את הלב. החודש הזה לכם - וקדשו את החודש וחדשו את הקודש!