הדפסה
פרשת שבוע - שמיני

פרשת שמיני הרב נועם צחור

"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (ט'א)

לאחר שבעה ימים של הכנה עילאית,ימים מיוחדים במינם שאינם חוזרים עוד לעולם,בהם שימש משה רבנו כ"כהן גדול" במשכן שזה עתה קם ועמד,הגיע הרגע בו צריכה האחריות לעבור ממשה לאהרן אחיו,אחריות קדושה שאין כמותה, שליחם של עם ישראל כולו. אם נברר מתי חל יום גדול זה נגיע להבנה כי ראש חודש ניסן היה. והנה ביום זה הוקם המשכן באופן סופי, שבשבעת הימים שקדמו לו הקימו את המשכן מידי יום ביומו,ופרקוהו מידי ערב בערבו.ומכאן ואילך פורק המשכן רק כאשר נצטוו ישראל לנוע לדרכם. ביום זה מתגלה הקב'ה במשכן לעיני כל ישראל,נשיאי ישראל מורשים להביא את קורבנות נדבתם,זו הפעם הראשונה שאש יוצאת מאת ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים וירא העם וירנו ויפלו על פניהם.
ברגע עצום זה מברך משה את עם ישראל בברכת יה"ר שתשרה שכינה במעשי ידכם(ט' כד) אהרון מקריב שלשה קורבנות –חטאת-עולה-שלמים,ומברך את בנ"י בברכת כוהנים. יום זה כמאמר חז'ל במסכת שבת כדרשת חז'ל נטל עשרה עטרות-כנגד עשרה דברים שאירעו בו ביום. יום של שמחה גדולה.יום של חיבור הקב'ה ושכינה עם כנסת ישראל כולה.והנה פרדוכס. מיתת שני בני אהרון.פרדוכס מבהיל בשינוי הקיצוני והחד משמחה גדולה לאבל לאומי.
והשאלה הנשאלת על ידי רבותינו בשל מה? ועבור מה?
שמעתי ממורי זצ"ל על הנאמר : "בקרובי אקדש" –לא החשיב הקב'ה את בני אהרון כחוטאים אלא כקדושי עליון,וזאת אע"פ שהביאו אש זרה על פי פשט הכתוב,ועל פי דרשות חז'ל,נכנסו שתויי יין,ויש אומרים שלא נשאו נשים,ויש אומרים שהורו הלכה בפני משה רבנו, ויש אומרים שהיו מדברים בינם לבין עצמם,מתי ימותו זקנים אלו(משה ואהרון)ונבוא במקומם.
הנה למדנו הכתוב מהו חינוך. יש ולעיתים משמיעים ילדנו מילים קשות ובוטות בפני הוריהם,או עושים ככל אשר עולה על ליבם,מורים הלכה בפני הוריהם,מסרבים לגדולים מהם,מתחצפים להם בפניהם או מאחרי גבם,ואנו מחפשים בהם בתגובתנו הרגשית סיבות שליליות ומרשיעות לענות בהם בא הקב'ה בכבודו ובעצמו ואומר: "בקרובי אקדש",יודע אני את תוכיות לבו של האדם,ואתם עיניכם רואות את החיצוני בלבד.בני הם, בניו של מקום- ואע"פ שנראים הם כחוטאים ,הרי יצרם גבר עליהם,אך בליבם ישנה אש,אש שלהבת י-ה. זו הנראית לכם אש זרה,אך לימדונו חז'ל שצריכים להביא אש מהדיוט(פשוט)והיא זו שמתחברת אם האש האלוקית היורדת משמי מעלה. את האש הזו הבוערת בנשמת ישראל כל אחד לכשעצמו, לא ניתן לכבות,היא האש שבשל צוק העיתים נראית זרה,אך הניצוץ שלה אלוקי טהור, והיא זו שבחום אהבת הבורא את בניו תביאם אל האש הטהורה והקדושה אע"פ שעתה נראים הם חוטאים, ועל כך אמרו רז'ל על הפסוק בשיר השירים "כפלח הרמון רקתך. מאי רקתך - אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון." (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז .)
חישבו על כך