הדפסה
פרשת שבוע - ויקרא

פרשה משפחתית ויקרא

ויקרא(ויקרא א-ה)

פרשה משפחתית ויקרא

כאשר אנו מעניקים למישהו מתנה, זו למעשה הדרך שלנו להעביר לו מסר מסוים. יש במעשה הזה כוח לקרב בין שני אנשים. זו יכולה להיות דרך מיוחדת לומר "אני מצטער", או "תודה רבה". בפרשת השבוע שלנו אנו למדים על הקורבנות – ה'מתנות' המיוחדות שהועלו לקב"ה בעבודת בית המקדש. זו הייתה הדרך להרגיש קרובים יותר לקב"ה. לעיתים ה'מתנה' הייתה ניתנת מתוך כוונה לבטא אהבה כלפי הקב'ה ולעיתים היא ניתנה מתוך חרטה ורצון לכפר על טעות שנעשתה. הקב'ה הבטיח למשה רבנו, שתמיד יהיה מוכן לסלוח ולקבל את מתנותיהם של בני האדם, כל עוד הם באמת ובתמים מעונינים בחידוש הקשר אתו.


בסיפור שלנו נפגוש שתי חברות, שחולקות רגע מיוחד של סליחה ומחילה.

"לתת ולסלוח"

רונה התיישבה ליד השולחן, משחקת עם המזלג באוכל שהיה מונח מולה על הצלחת. היא כמעט ולא אכלה ממנו דבר. אמה של רונה הבחינה בחוסר התיאבון של בתה – שהיה מאד לא אופייני לה – והחליטה להצטרף אליה ולבדוק את פשר העניין.

"רונה, את מרגישה טוב?", היא שאלה. " אני לא חושבת שאי פעם ראיתי אותך ככה, מוותרת על העוף הטעים שאני מכינה. את אפילו לא שמת לב שהוא כבר לגמרי התקרר!"

רונה חייכה חיוך קטן. "אני מרגישה בסדר גמור, אימא", היא אמרה. "אני רק לא מצליחה להפסיק לחשוב על דינה ועל זה שלגמרי הרסתי את החברות הטובה שלי אתה".

אמה של רונה הנהנה בראשה לאות הבנה ורונה המשיכה לספר.

"אתמול התחלנו שתינו להתווכח על משהו ממש טיפשי בבית הספר ואני לגמרי איבדתי שליטה על עצמי. כל כך כעסתי עליה, עד שאפילו אמרתי לה כמה דברים מעליבים. יכולתי לראות לפי הבעת הפנים שלה, שהיא ממש נפגעה מהדברים שאמרתי. אני כל כך מצטערת על מה שיצא לי מהפה, אבל אני פשוט לא יודעת מה אני יכולה לעשות עכשיו. נראה לי שדינה לעולם כבר לא תסכים לסלוח לי".

אמה של רונה נעמדה לרגע והורידה את הקומקום הרותח מהאש. "אני יודעת בדיוק כיצד את מרגישה", היא אמרה. "את יודעת – מהניסיון שלי, במקרים שכאלה, מתנה קטנה שמשמעותה "אני מצטערת" – יכולה לעשות הרבה בריפוי הפצעים ובחידוש הקשר שבין שני אנשים".

בעיניה של רונה ניצת לפתע ניצוץ חדש. זה היה רעיון ממש מעולה! היא כבר התחילה להרגיש טוב יותר. היא התלבטה בינה לבין עצמה, מה תוכל לקנות לחברתה ותוך כדי כך, התחילה לאכול את ארוחת הצהריים שלה בתיאבון רב.

בשלב מסוים היא החליטה לקנות חבילה של נייר מכתבים.

לאחר נסיעה קצרה באוטובוס, לכיוון הקניון העירוני, רונה מצאה את עצמה סורקת בקפידה את כל החנויות האהובות עליה, תוך חיפוש אחר המתנה המושלמת עבור חברתה. בשלב מסוים היא החליטה לקנות חבילה של נייר מכתבים, שעוטר על ידי האמן האהוב על דינה.

למחרת, רונה הקפידה להגיע לבית הספר בשעה מוקדמת במיוחד. היא בדיוק עמדה להניח את המתנה על שולחנה של דינה (שם הייתה בטוחה שדינה תמצא אותה), כשלפתע עלה בראשה רעיון נוסף. היא תצרף למתנה שלה פתק קטן, שיביע עד כמה היא מצטערת על כל מה שקרה! היא הוציאה מתוך החבילה את הדף הראשון והחלה לכתוב את מכתב ההתנצלות.

רונה שמחה מאוד כשראתה כיצד כל הרגשות העמוקים ביותר שחשה כלפי חברתה, פשוט זרמו אל תוך הנייר שהיה מונח מול עיניה. כאשר היא סיימה, היא הניחה את המתנה על שולחנה של דינה וקיוותה לטוב.

במהלך ההפסקה, רונה ישבה על הספסל הקבוע שלה בחצר בית הספר, כאשר לפתע הרגישה טפיחה קטנה על הכתף. היא הרימה את מבטה. מאחוריה עמדה דינה. היא עמדה שם עם חיוך גדול ודמעות בעיניה. רונה עצרה את נשימתה. לפתע דינה לקחה את ידה בידיה.

"תודה רבה על המתנה הנפלאה שלך ובעיקר על המכתב המקסים. ברור שאני סולחת לך! על הכל!"

רונה נאנחה בהקלה גדולה וגם בעיניה פתאום הופיעו להן הדמעות.

"את אמנם פגעת בי בצורה קשה", המשיכה דינה בדבריה. "אבל כשקראתי את המכתב שלך, הבנתי כמה באמת אכפת לך ממני".

פעמון בית הספר צלצל בחוזקה ורונה ודינה מצאו את עצמן צוחקות ובוכות בו זמנית, כשהן ממהרות להיכנס לכיתתן, כחברות טובות, אף יותר ממקודם.


גילאים 5-3

ש: באילו דרכים אנו יכולים לפייס את חברינו, כאשר התרחשה בינינו מריבה
ת: אנו אמורים להרגיש חרטה על מה שעשינו ולאחר מכן, לוודא שהחבר יודע כיצד אנו מרגישים לגבי האירוע שהיה. אנו יכולים גם לתת לחבר שלנו מתנה, כדרך להביע את הצער הגדול שלנו על מה שקרה.

ש: כיצד הרגישה דינה כאשר היא קיבלה את המכתב והמתנה ששלחה לה רונה
ת: היא שמחה מאד כשנוכחה לדעת, כי רונה באמת אוהבת אותה ומעונינת לשקם את החברות שנפגעה.

גילאים 9-6

ש: מדוע הענקת מתנה יכולה לקרב בין בני אדם
ת: האדם שקיבל את המתנה ירגיש, באופן טבעי, שמחה והכרת תודה כלפי האדם שנתן לו אותה, במיוחד אם המתנה נבחרה בקפידה וניתנה לו מעומק הלב. מעשה כזה גם מאפשר לנותן להביע כמה באמת אכפת לו מחברו. מעניין שבדרך כלל, גם האדם הנותן את המתנה פתאום מתחיל להרגיש קירבה גדולה כלפי המקבל, משום שכאשר אנחנו נותנים משהו לחבר, אנחנו מייד מתחילים לאהוב אותו יותר.

ש: אם מישהו שפגע בנו או היה קצת אכזרי אלינו ניגש אלינו בכדי להתנצל על מעשיו, האם אנו מחויבים תמיד לסלוח לו
ת: זה לא תמיד כל כך קל לסלוח לאדם שפגע בנו, בעיקר אם הפגיעה הייתה קשה. עם זאת, מדובר במצווה מאד חשובה. אנו מחויבים להשתדל להיות אנשים סלחניים ולהחליט ש'מה שהיה היה' – במיוחד כאשר הפוגע בא ומבקש סליחה מעומק הלב.

ש: האם תוכלו להיזכר באדם שראוי שתתנצלו בפניו

גילאים 10 ומעלה

ש: האם כאשר אנו מתנצלים, תמיד יש צורך גם לצרף מתנה האם לא מספיק פשוט לומר "אני מצטער", בצורה כנה וישרה?
ת: בוודאי שעיקר ההתנצלות הוא רגשות החרטה של האדם ולא המתנה שהוא נותן. עם זאת, לפעמים קשה לנחש בדיוק כיצד אנחנו מרגישים מבפנים. כאשר אנחנו עושים צעד נוסף ומשקיעים מהזמן והכסף שלנו בכדי לקנות או ליצור מתנה מיוחדת לחבר שפגענו בו, אנו למעשה מביעים בכך, עד כמה החבר חשוב לנו וכמה אנו מעונינים לחדש את הקשר אתו. כך ברור לכולם, שלא מדובר רק ב'מס שפתיים', אלא בהתנצלות אמיתית הנאמרת מעומק הלב.

ש: כולנו יודעים שהקב'ה מושלם ואינו זקוק לדבר מאתנו. אם כן, מהו הערך שקיים במתנות שאנו טורחים להעניק לו, בעבודת בית המקדש?
ת: מטרתה של הנתינה היא ליצור קשר מחודש בין שני הצדדים. כאשר ילד קטן מכין מתנה פשוטה מאד להוריו, למרות שההורה לא ממש זקוק למתנה שהבן שלו יצר עבורו והיא ממילא שייכת לו (כי ההורה הוא זה שקנה את החומרים הדרושים...), הוא רואה בעין טובה את רצונו של הילד להעניק לו משהו מיוחד. כך גם במקרה שלנו. המתנות שאנו מקריבים בבית המקדש, אינן ניתנות לקב"ה משום שהוא זקוק להן. מטרתן בסך הכל לעזור לנו לבטא את רגשותינו כלפי הקב'ה ולהזכיר לעצמנו שוב ושוב, עד כמה חשובה עבורנו מערכת היחסים שלנו אתו. המתנות הללו מדגישות את מידת הנכונות שלנו להשקיע ולהתאמץ בכדי לחזק את הקשר שלנו עמו.

ש: האם תוכלו להיזכר באדם שראוי שתתנצלו בפניו?