הדפסה
פרשת שבוע - ויקרא

פרשה ומשמעותה לדורינו- לפרשת ויקרא, הרב ראובן הילר

עונה על כך הרא"ש "לפי שהיה משה מקטין עצמו בכל דכתיב 'והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה' ... אמר לפניו בבקשה ממך שתעשה דבר שיכירו וידעו הדורות שקשה עלי הקריאה הזאת א"ל אעשה אל"ף קטנה שהקטנת עצמך" משה הוא מנהיג ענק, הוא זה שבנה את העם היהודי עוד בגלות מצרים. הוא זה שהוציא אותם משם והובילם להר סיני שם הוא מעביר להם את התורה ומוריד את לוחות הברית ועל כן עליו נאמר הפסוק "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו". כל הדברים הללו יכולים בנקל להוביל את משה המנהיג לתחושת גאווה ושררה ובפרט בכל מה שקשור לבניית המשכן. הלוא משה הוא זה שמוביל את כל המבצע המסובך הזה והתורה חוזרת 17 פעמים בסוף פרשת פקודי (שקראנו בשבוע שעבר) על הביטוי "כאש??ר צוה ד' את משה" בכדי להדגיש את מעורבותו המוחלטת של משה בהקמת המשכן ובניית כל הכלים שבתוכו ועל כן מה יותר פשוט לצפות שלאחר הקמת המשכן כשהשכינה שורה בו כלשון הכתוב "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ד' מלא את המשכן" שהאיש הראשון שיתכבד להיכנס אליו יהיה משה! וכאן מתגלה ענקיותו של משה שכל כולו עושה רצון ד' ללא כל נגיעה פרטית אישית ועל כן הוא מחכה עם כל ישראל בחוץ עד שד' יקרא לו. אומר המדרש (ילק"ש) "אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קרא שיכנס לפנים לכך נאמר 'ויקרא אל משה' ". מכאן ברצוני להציע מבט מחודש או מחשבה מחודשת לתפיסת העולם שלנו בדרך כיצד לבחור מנהיגים ובעלי תפקידים ציבוריים. אנחנו רגילים שמנהיג הוא ראשית כל פוליטיקאי ועל כן כבר התרגלנו לעובדה שהוא זה שמציע ומשווק את עצמו. הוא דוחף את עצמו לכל מיני תפקידים ציבוריים או לחשיפה תקשורתית. כמובן אין אדם זה יכול להיבחר בלי שיפליג בשבחי עצמו. 'ראו כמה מוצלח אני', 'כמה חכם אני', 'כמה מעשים טובים עשיתי' וכו' וכו' וכך נאלץ הוא גם לחטוא לא מעט בחטא ה'גאוה'. אין זו הדרך הנכונה. עלינו לשנות שיטת הבחירה ולהביא לכך שהציבור הוא זה שיפנה לפלוני ויאמר לו בוא ותהיה מנהיג שלנו, בוא ותהיה הרב שלנו, בוא ותהיה בתפקיד זה או אחר. אדרבה רק אדם כזה שמתוך ענווה יסרב כשיפנו אליו ויצטרכו להפציר בו לקבל את התפקיד, רק אדם כזה יהיה אכן ראוי להנהיג.