הדפסה
פרשת שבוע - ויקרא

למהותה של עבודה


ספר ויקרא מהווה המשך ישיר לסיומו של ספר שמות. כאשר משה אינו יכול לבא אל אוהל מועד משום ששכן עליו הענן; על כן צריך משה לחכות לקריאתו של הקב'ה אליו להיכנס אל תוך האוהל פנימה. ספר ויקרא שכאמור הינו המשכו הישיר של ספר שמות שהוא ספר הגלות והגאולה, מתווה את קוי היסוד לעבודת ד' המתבצעת במשכן, בזמן שהייתם במדבר ומאוחר יותר בביהמ"ק שיבנה בירושלים ויהווה בעצם את השלמתה של גאולת ישראל.
כל עבודת הקרבנות תכליתה השגת הקרבה אל האל; כפי שיכולים אנו לראות מהמלה עצמה קרבן לשון קרוב. ע"י עבודת הקרבנות מתקדשים ישראל ומשיגים קרבת אלהים וע"י כך מאחדים את כל היש ומקרבים אותו אל מקורו יתברך. אולם בעוונותינו הפכנו את עבודת הקרבנות למין פולחן חיצוני לנו ולמין מתת לאל כדוגמת עבודות כפירה של עמים אחרים. ביהמ"ק שהיה צריך להוות מקום להתעלות רוחנית ומוסרית הפך בעוונותינו למקום של השחתה מוסרית. משום כך היה צריך ביהמ"ק להחרב זמנית, כך שיגלו ישראל ויקבלו כמין חינוך דרך יסורים בגולה. עליו לחזור לגלות ולבחינת "יעקב" שבה התלוי באומות העולם וסובל מהם, זאת על מנת לשוב ולזכות למדריגת "ישראל". כל סיבת הגלות והסבל שבה הוא רק על מנת לרומם את העם; אין כאן תהליך של דחיה, אלא להיפך אלא של תקומה. על מנת להביא להתחזקות פנימית שתוכל להביא איתה אח"כ התחזקות חיצונית יחד עם חזרה לארץ ובניית מדינה ושלטון.
הדבר שגרם לטשטוש ובלבול הרעיון הטהור והקדוש של הקרבן הם רעיונות אליליים שבאו מהסביבה של עובדי עבודה זרה, לתוכן נעקר ישראל. משום כך מופיע התיאור של הבל הבלים ודמיונות השוא של האליליות כתמרור אזהרה על מה שעלול לקרות ואיך גם הדבר הטהור והזך, עלול ליפול לדרך שקר ותעתוע לעומתה נעמדת האמת של הקב'ה הכל יכול.
וכפי שיודעים אנו שבאמת קורה במהלך חנוכת המשכן עם נדב ואביהוא המקריבים אש זרה אשר לא ציוה ד' אותם, מתוך התרוממות נפשם, פעלו שלא על פי הכללים ונתנו אש מעצמם בלא לחכות שתרד משמים וזאת עצמה נחשבת לעבודה זרה. משום שעשית מעשה שלכתחילה הינו מותר אך שלא בזמן ובמקום זהו עצם העבודה הזרה: במקום קרבה, זרות וריחוק כי כל כולה של ההתלהבות וההתרגשות הזאת מהווה גורם לפעולה שמקורה ומטרתה אינם ברצונו יתברך וגם לא ברצונו של האדם אלא דוקא במה שקושר את האדם לטיבעיות החמרית של העולם. וזהו מה שבא הנביא להזהיר ממנו; ועל כך הוא גם אומר למה לי רוב זבחכם יאמר ד'. כאשר אין הדברים נעשים מתוך הציווי אלא משום מילוי הרצון הפרטי שלי אזי זהו עצמו עבודה זרה. ועל כך אמרו חז'ל לא יהיה בך אל זר איזהו האל הזר זהו אתה!!!
וכך מתאר הנביא את מעשיהם של ישראל לשם הגדלת שמו יתברך שאז הם ממלאים את יעוד הקרבנות ומתקרבים בכך להקב'ה ובכך מרבים גדלו בעולם ומביאים לידי מילוי את רצונו של הקב'ה: עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו.