הדפסה
פרשת שבוע - ויקרא

''צריך הקדמה לכפרה''


פרשת אשם גזלות חותמת את פרשת ויקרא "וידבר ידוד אל משה לאמר: נפש כי תחטא ומעלה מעל בידוד וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו: או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר על אחת מכל אשר יעשה האדם ל?חטא בהנה: והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העשק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו: ואת אשמו יביא לידוד איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן: וכפר עליו הכהן לפני ידוד ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה"
(ויקרא ה כ-כו).
מפרשה זו לימדונו כמה עקרונות יסודיים.
1. אף על פי שמדובר כאן בבעיה השייכת לתחום של "בין אדם לחבירו" התורה מגדירה זו כמעילה בד' "ומעל?ה מעל בידוד". מכאן שהעובר על דבר ד' ב"בין אדם לחברו" נחשב גם כמי שעבר על "בין אדם למקום" .
2. אי אפשר לתקן את המעוות ב"בין אדם למקום" קודם לתיקון של ה"בן אדם לחבירו". לכן מדגישה התורה " והשיב את הג?זלה אשר גזל או את העשק …" ורק אחר כך "ואת אשמו יביא לידוד איל ת??מים מן הצאן … וכפר עליו הכהן לפני ידוד ונסלח לו ". כמאמר חז'ל "הביא אשמו עד שלא הביא גזלו - לא יצא" (ב"ק קי ע"א).
3. אדם שפגע בחבירו ומחזיק בממון חבירו שלא כדין (ונשבע לשקר) חייב להרחיק ולחפש את חבירו עד קצה העולם כדי להשיב את המעילה שנאמר "והשיב את הגזילה" ללא כל הנחה. כך גם הגדירו חז'ל "… והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו - יוליכנו אחריו אפילו למדי" (בבא מציעא נה ע"א).
4. מצוות ההחזרה היא דווקא בו. התורה מחייבת דווקא את החוטא להחזיר בעצמו את ממון חבירו. לכן לא ישלח את הממון בידי שלוחו ולא יתן את הממון לידי שלוחו של הבעלים. זו כוונת התורה בהדגשה "לאשר הוא לו יתננו". וכך מצינו בדברי חז'ל "לאשר הוא לו יתננו … לא יתננו לשלוחו שיולך לו" (ספרא ויקרא פרשה יג).

לפי זה נוכל לומר פשט חדש במאמר חז'ל המפורסם:
"את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז) מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (משנה יומא ח' ט).
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חבירו ואז יום הכיפורים מכפר על ה"בין אדם למקום" שיש בעבירה זו.