הדפסה
פרשת שבוע - ויקהל

ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות


הפסוק שהעמדנו בראש עיוננו הוא הפסוק הפותח את פרוט מעשה המשכן וכליו בפרשת ויקהל (לו, ח). ומעיר הרלב"ג (עמ' 451-452):והנה סידור המלאכה לא היה באופן שזכרו? משה במה שקדם, כי הסידור ההוא הוא הנאות לפי הענין, וזה הסידור שזכר הוא הנאות לפי עשיית המלאכה. ולזה זכר תחילה עשיית המשכן והפרוכת, ואחר כן עשיית הארון והכפורת, כי ראוי שתהיה מלאכת המשכן קודמת למלאכת הארון אשר יושם בו.

בפרשת תרומה, ציווי משה על מלאכת המשכן נפתח בארון ובשאר הכלים ובהמשך הפרשה הציווי על מעשה המשכן יריעותיו וקרשיו; ואילו בפרשתנו, הביצוע נפתח ביריעות ובקרשים ורק לאחר מכן הארון ושאר הכלים. הסיבה להבדל זה בין הציווי לבין הביצוע הוא מטרתו של כל אחד מהם. בציווי סודרו המשכן וכליו "לפי הענין" דהיינו על פי דרגות הקדושה, ואילו בביצוע הסדר הוא "לפי עשיית המלאכה" שהרי ודאי שאין להקדים את עשיית הכלים לעשיית המשכן [בהמשך דבריו מבאר הרלב"ג מדוע הוקדמה עשיית היריעות לעשיית הקרשים למרות שהיריעות הן מכסה לקרשים].

ביאור כעין זה נמצא גם בדברי רשב"ם (כה, י):
אעפ"י שבמעשה בצלאל מצינו שעשה תחילה משכן ואחר כך כלים, ארון ומנורה ושולחן, שהיכן יכניס את הארון והשולחן כל זמן שאין משכן עשוי? אלא בציווי הוצרך לפרש עשיית הארון והשולחן [תחלה], שבשביל הארון שהוא עיקר של ועשו לי מקדש הוצרך לעשות משכן.

חשיבותו של הארון באה לידי ביטוי גם בכינויו של המשכן בתחילת פרשת פקודי (לח, כא):
אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן.

וביאר הרלב"ג (עמ' 458):
הנה קרא המשכן 'משכן העדות', כי בו היה ארון העדות, והוא הנכבד שבחלקי המשכן, וכאילו היה המשכן לזה התכלית ולזה קראו 'משכן העדות'.

אמנם, הרלב"ג לא הסתפק בביאור ההבדל בסדר הדברים בציווי ובביצוע אלא אף סבר (באחד מהסבריו לכפילות בתיאור מעשה המשכן) שהבדל זה הוא מכוון, ומיועד לעורר אותנו הקוראים לעיין במטרות המשכן וכליו. נעיין בכל דבריו (עמ' 467-468):
וראוי שנעיין בהתרת ספק עמוק יקרה בזה הסיפור וברבים מסיפורי התורה. וזה, שהוא ראוי בתורה מצד שלמותה, שלא יהיה בדבריה כפל ומותר. ואנחנו רואים בזה המקום הכ?פל ידמה שיהיה לבלתי צורך; כי היה די בשיאמר: "ויעש בצלאל בן אורי בן חור את כל מלאכת המשכן כאשר צוה ה' את משה, ואתו אהליאב בן אחיסמך וגו' ". וכבר מצאנו כמו זה ההכפל במקומות רבים מן התורה, ולא מצאנו עד היום בזה סיבה כוללת מספקת.

התורה חוזרת על מעשה המשכן, ואינה מסתפקת באמירה כללית שהמעשה היה "כאשר צוה ה' את משה"; חזרה זו נראית שלא לצורך. אמנם, הרלב"ג מעיר שאין זה המקום היחידי בתורה שבו נוהגת כך התורה, תופעה זו היא "ברבים מסיפורי התורה". תופעה זו לא היתה מטרידה את מנוחתו של הרלב"ג אילו היתה התורה קובץ סיפורי עם, אבל "מצד שלמותה" של התורה, ראוי "שלא יהיה בדבריה כפל ומו?תר".
אמנם הרלב"ג מציין שלא מצא "סיבה כוללת מספקת", דהיינו סיבה אחת שתבאר ביאור מספק את כל המקומות שבהם האריכה התורה; אך עם זאת הוא מציע שני הסברים כוללים ושני הסברים מקומיים:
ואפשר שנאמר שכבר היה מנהג האנשים ההם בזמן מתן תורה שיהיו סיפוריהם בזה האופן, והנביא ידבר לפי מנהגו.
או נאמר כי מפני שקיצרה התורה במקומות העמוקים, האריכה זה האריכות במקומות האחרים אשר האריכות בהם בלתי מזיק, כדי שלא נחשוב כי הקיצור היה במקומות ההם לפי שמנהג התורה הוא לדבר בקיצור; וזה, שכבר נראה ממנהגה לדבר באריכות; וזה ממה שיביאנו לבקש הסיבה מפני מה קיצרה התורה במקומות ההם, ונעמוד מפני זה על טבע הנושא אשר בו הדברים ההם, כי הוא הסיבה בקיצור ההוא, ונעמוד מפני זה על כונת התורה באותם הדברים הקצרים, כשנעיין בהם בכל הצדדין שאפשר לעמוד מהם על כונותיהם.

ההסבר הכולל הראשון שכותב הרלב"ג הוא שהתורה כתובה ברוח התקופה שבה נכתבה; וכיון שהיה נהוג לכתוב סיפורים באופן ארוך וכפול, נהגה כך גם התורה. פתרון זה הוא כעין הכלל "דיברה תורה כלשון בני אדם".
ההסבר הכולל השני שמציע הרלב"ג הוא שמטרת האריכות היא להבליט את הקיצור שבו נכתבו "המקומות העמוקים". במקומות אלו ודאי שאין להאריך, ולכן אילו היתה התורה מקצרת גם בסיפורים היינו חושבים בטעות שדרכה של התורה לקצר. אך כיון שנראה שהתורה מאריכה במקומות מסוימים ובמקומות אחרים מקצרת, יגרום הדבר שנעיין במקומות המקוצרים "ונעמוד מפני זה על כונת התורה באותם הדברים הקצרים, כשנעיין בהם בכל הצדדין שאפשר לעמוד מהם על כונותיהם".

ואפשר שניתן בזה המקום סיבה מיוחדת; וזה, שכבר למדנו בזה ההכפל שכל הדברים שנזכרו בזאת המלאכה הם מכוונים, ולזה לא השמיט עושה המלאכה אחד מהם. וזה ממה שיעירנו לחקור למה היו אלו הדברים בזה האופן, ונעמוד מפני זה על כונת התורה בזאת המלאכה.

החזרה הנראית שלא לצורך היא שתגרום לנו להבין "שכל הדברים שנזכרו בזאת המלאכה הם מכוונים", דהיינו שלכל אחד מהפרטים יש מטרה. בעקבות הבנה זו נעמיק לחקור את מטרות המשכן וכליו "ונעמוד מפני זה על כונת התורה בזאת המלאכה".

ועוד, כי מפני שלא היה הסידור במלאכה הוא הסידור אשר היה בדברי ה' עם משה, למדנו כי הסידור ההוא שבא בדברי ה' יתעלה למשה הוא לפי טבע הענין בעצמו אשר העירה עליו המלאכה ההיא; ואולם הסידור שבא בעשיית המלאכה הוא לפי טבע המלאכה, כי יחוייב שתקדם עשיית האהל לעשיית הכלים שישימו בו. וזה ממה שיישיר אותנו על העמידה על כונת התורה בזאת המלאכה הנפלאה.

לפי ההסבר האחרון לא הכפילות הנראית מיותרת היא שתגרום לעיון במטרות המשכן וכליו, אלא ההבדל בין סדר תיאור המשכן בציווי לסדר תיאור המשכן בביצוע הוא שיעמידנו על מטרות המשכן וכליו ועל משמעויותיהם.

אכן, יש לציין, שהרלב"ג עצמו האריך לבאר את מטרות המשכן וכליו בסוף פרשת תרומה (עמ' 289-304).

(מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים)