הדפסה
פרשת שבוע - כי תשא

שבירת כלים

כשהיינו ילדים אמרנו: לא משחקים שברו את הכלים. אבל בקורס לניהול משברים לא ממליצים על שבירת כלים כפיתרון האולטימטיבי. הפיתרון המועדף הוא הידברות. גירושין או התפטרות הם מעשים של שבירת כלים. השבירה מבטאת חוסר אונים למול מצב נתון עד כדי רצון להתנתק ממנו. השבירה היא סוג של חוסר אמון ולרוב נעשית מחוסר ברירה. זה פיתרון שכמעט לא מותיר סיכוי לשיקום המצב הקודם.

השבירה היא מעשה חד צדדי וגם סוג של שימוש בכוח. לרוב היא נעשית ע"י אחד הצדדים הנוגעים בדבר. מעביד יכול לפטר את העובד אבל צריך לפצותו, ואילו העובד יכול להתפטר אבל עלול לאבד חלק מהזכויות. השבירה מבטאת חולשה. היא מעשה נסיגה חד צדדי בשל חוסר יכולת להתמודד עם מציאות נתונה ולעתים היא נובעת מציפיות נאיביות כדוגמת ילד הכועס על הוריו ומסתגר בחדרו. לרוב בשבירה יש סוג של ייאוש. השבירה זו הבחירה באקט במקום בתהליך. זה מעשה המסמן את הסוף.

האם ח"ו אחז במשה הייאוש עד שהחליט לשבור את הלוחות? האם המנהיג שעלה להביא את הלוחות איבד לרגע מסוים את האמון בעמו? כבר בהר קודם שירד הוא עומד בתפילה ומבקש רחמים על העם. גם לאחר ששבר את הלוחות הוא ממשיך להתנהל למול העם ולבסוף הוא שב ומבקש רחמים על ישראל. זו אינה התנהגות של ייאוש או של נסיגה, אלא התמודדות עיקשת ומתמשכת עם משבר. מדוע א"כ משה שובר את הלוחות?

אפשר שמשה מתנהל באופן דו מימדי – כלפי שמים הוא עומד כשליח ציבור, וכלפי העם הוא עומד כנביא המוכיח בעוז את העם ומבקש להשיבם לדרך הישר. אבל אם כן עדיין השבירה היא שימוש בסמכות ובכוח. זו העדפת ההרתעה על פני ההידברות. זה ניסיון לאכוף על החוטא את הנורמה ולהחזירו לסדר ולא להעריכו כאישיות שניתן לנהל עימה שיח של בוגרים.

חז'ל הציעו משל מרתק – "משל  לשר שנטל אישה וכתב לה כתובה ונתן ביד השושבין, לאחר ימים יצא עליה שם רע. מה עשה השושבין? קרע את הכתובה, אמר: מוטב שתהא נידונת כפנויה ולא כאשת איש, כך עשה משה אמר: אם אין אני משבר את הלוחות אין לישראל עמידה".

לפי חז'ל מעשה השבירה אינו מכוון כלפי ישראל אלא כביכול כלפי שמים. השבירה היא חלק מתהליך הסנגוריה על ישראל. משה אינו מוסר את הלוחות כי מסירת הלוחות משמעה שהברית בין ה' לישראל נכנסה לתוקף וממילא העם יחשב כמפר ברית. האומנם משה מבקש להתכחש לציר הזמן האם ניתן להחזיר את הגלגל לאחור?

חז'ל מלמדים שמתן תורה אינו אירוע אלא תהליך מתמשך. זו זוגיות שמבשילה אט אט ומעין מו"מ מתמשך. בשבירת הלוחות משה מסמן את הפער בין הקב'ה לעם. בסיני עמדו בברית אבל העם עדיין אינו בשל לבוא בברית. החתן תובע מהאישה נאמנות ובלעדיות, אבל האישה עדיין נוהגת כרווקה. מעשיה הם שם רע לאישה מאורסת, אבל לא לרווקה. השובבין ער לפער ומבין שנדרש זמן נוסף. השבירה היא פעולת ההשהיה. זה הלימוד שהמחויבות הדתית אינה מעשה נקודתי אלא תהליך מתמשך. זו ההבנה שחטא אינו בגידה, אלא חוסר הבשלה ועדיין נדרש להמשיך את מתן תורה ולימודה. חוזה לא מפרים אבל מותר לקרוע טיוטות. זו התבוננות עמוקה על טיבה ומשמעותה של מחויבות והתחייבות של האדם למול קונו.

ברם, אפשר שלפנינו משל עמוק יותר. החוזה כבר נחתם והזוג נשוי והנה מתברר שהאישה לא מתנהלת לפי הסטנדרטים המצופים בזוגיות. האם נגזר על הזוג להתגרש? החתן טוען שהאישה מועלת בו. משה מבקש מהקב'ה שלמרות שכבר קידש את העם ידון את העם כאישה פנויה. האם זה אפשרי? משה מציע רעיון נועז. הוא מציע לצד אחד לשנות את נקודת המבט, וממילא תשתנה משמעות המעשה וחומרתו. גם רווקה שיוצא עליה שם רע אינה מושלמת, אבל הדבר מבטא חוסר מעלה או אי הבנה של הסטנדרט הנדרש ולא מעילה בזוגיות.

מנקודת מבט זו משה כמו מטפל זוגי יודע שזוגיות עלולה לנפילות. משה מלמד שהאדם מעצם טיבו עלול לנפילות וברית עלולה למשברים. היכולת לשמר את הברית תלויה בעבודה מאומצת, אבל גם ביכולת לסלוח. אבל סליחה אמיתית אינה תלויה בתנועה של צד אחד אלא בתנועה הדדית. כדי לשקם משברים ולהאמין בשיקום נדרשת נקודת מבט חדשה. השושבין רואה את המשבר מכל צדדיו. הוא מבקש מהאיש שלא יבחן את מעשי האישה רק מנקודת מבטו שלו, אלא מחד יבין גם את הצד השני ומאידך יפנים שגם מעשיו גרמו. הוא מסביר לאיש שהתנהגות האישה אינה מבטאת מעילה, אלא חוויה אחרת שהיא חוותה. זו ההכרה שניתן להתבונן במציאות ובברית מנקודתו מבט רבות ומתוך אמונה באחר כבעל תשובה מתמיד.

שבירת הלוחות אינה ייאוש או תוכחה אלא מעשה יצירה. השבירה היא פירוש מחדש של הקשר ושל מערכת היחסים הזוגית. רק פירוש המגלה שאין כאן צד אחד בלבד שחטא והפר ברית, אלא מערכת דו צדדית מאפשר שיקום. משה הוא השושבין הנאמן בין בני הזוג. הוא קורע את הכתובה כדי למנוע ראיה חד צדדית של המשבר. השיקום מותנה באפשרות לפרשנות מחודשת של הקשר. לוחות ראשונים נכתבו ע"י צד אחד באצבע אלוקים. אבל לאחר השבירה וההבנה המחודשת שנתגלתה את הלוחות השניים משה יכתוב. הוא ישמש כנציגו של העם. המשבר יצמיח ברית עמוקה יותר ברית הדדית ובשלה של קבלת תורה ברצון.

נכתב ע"י הרב אלי רייף