הדפסה
פרשת שבוע - כי תשא

חטא רוחני לעומת חטא גשמי


עם ישראל אשר ראה זה עכשיו את מעמד הר סיני, שיא השיאים של התגלות ה' יתברך, דור דעה שחווה את כל האותות והמופתים במצרים, לרבות קריעת ים סוף, נופל בחטא העגל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.לכן, לא לחינם חטא העגל נתפש אצל חז'ל כחטא נורא אותו דימתה הגמרא (שבת פח:) "ככלה המזנה תחת חופתה". ובסנהדרין ק"ב אנו מוצאים: "אמר ר' יצחק, אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם, שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון, שנאמר וביום פוקדי ופקדתי עליהם חטאתם". והנה, אנו פוגשים את משה רבינו עומד ומתפלל לפני ה' בבקשה לחון את העם ולסלוח לו "שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך".
מעניין להשוות את תגובתו של משה לחטא ידוע אחר של עם ישראל. בפרשת בהעלותך "והאספסוף אשר בקירבו התאוו תאווה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר...וישמע משה את העם בכה למשפחותיו..ויחר אף ה' מאוד ובעיני משה רע". משה לא רק שאינו מתפלל אל ה' כנגד חרון אפו אלא מבקש מה' לשחררו מתפקידו "האנוכי הריתי את כל העם הזה אם אנוכי ילדיתיהו...ואם ככה אתה עושה לי נרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי" ורש"י מפרש ברעתם. והשאלה היא: מדוע בחטא קל לכאורה, משה איננו מוכן להתפלל על בני ישראל ומוכן שהם ייענשו, בעוד שבחטא העגל שהינו חמור במיוחד, משה מיד מתייצב בפני ה' בתפילה ובתחנון?!. התשובה נעוצה במהות הערכית של החטא. חטא העגל הגם שהוא חמור, הינו חטא רוחני. לבני ישראל היו ערכים רוחניים וערכיים, והם לא איבדו את אמונתם בה'. אלא הם יצרו עגל זהב שיהווה תחליף למשה רבינו שיורה הדרך לפניהם ועל פי ה' בידו (רמב"ן). בניגוד לכך, כאשר בני ישראל תבעו לאכול בשר העם היה שרוי ברדיפה אחר דברים חומריים והנאות החיים. כאשר העם שרוי ברוחניות וערכיות, ניתן לכוון אותו לדרך נכונה, שכן הוא נמצא בתדר של הקשבה ורצון לשנות, אולם כאשר העם שרוי ברדיפה אחר מותרות ושאיפה לחומריות- אין עם מי לדבר. ר' מנחם מנדל מקוצ'ק מביא דוגמא נוספת: הוא שואל- מדוע נסלח לבני ישראל חטא העגל אף שלא חזרו עליו בתשובה, ואילו חטא המרגלים לא נמחל להם אף שחזרו עליו בתשובה? אלא, שבחטא העגל היה ניצוץ של רוחניות, כמיהה וצימאון לכח עליון שנאמר "עשה לנו אלוהים", בעוד שבחטא המרגלים הייתה הכמיהה לגשמיות גרישא שנאמר "ואת הארץ מה היא".
עניין דומה אנו מוצאים בהוראת אברהם אבינו לעבדו אליעזר לחפש אשה לבנו "מבית אבי ומארץ מולדתי" ולא מבנות כנען. והרי בשני המקומות לא היו בדיוק תושבים מאנ"ש אלא אנשים חטאים, ומה היה היתרון של בית לבן דווקא?. אלא, שאנשי כנען היו מושחתים במידות רעות מהן א"א להינתק והן עוברות בירושה. אנשי חרן, לעומתם, הגם שהיו עובדי אלילים, היו בהם בעלי מידות טובות ובעלי ערכים. לכן, אברהם אבינו העדיף אישה מבית לבן, שכן רק שם תימצא האישה הערכית שניתן יהיה להעבירה לאמונה נכונה בבורא עולם.