הדפסה
פרשת שבוע - כי תשא

חטא העגל - מי ומה?


פרשתנו ידועה בעיקר בגלל חטא העגל המובא בתוכה. אך גם בפרשיה זו הנראית לנו מוכרת כ"כ ישנם כמה פרטים שאנו מקבלים כמובנים מאליהם, מפני שכך הורגלנו לחשוב, אך באמת בטעות יסודם. אנו רגילים לחשוב שחטא העגל בעיקרו הוא חטאו של עם ישראל, אך בעצם כאשר אנו מתבוננים בצורה מדויקת בפס' יכולים אנו לראות שלאמיתו של דבר הדברים אינם בדיוק כפי שאנו חושבים.את חטא העגל עצמו, את הדרישה לעגל, לא ביקשו העברים מישראל, אלא הערב רב שהוציא משה ממצרים! את היסוד להבחנה זו יכולים אנו למצא בפרשת בשלח בחלוקה שמובאת בפס' הראשונים בין ישראל לעם, שבגדר העם נמצאים אלו שלא היו יוצאים ממצרים לולא גרשם פרעה; ובדר"כ "העם" מוסב על הערב רב ולא על ישראל שמוצג כ"בני ישראל" (כאשר "עם בני ישראל" מבטא את צירופם יחד).
ואמנם בחטאם זה גילו הערב רב שנכשל הנסיון האחרון להצלחת תולדות האנושות ע"י צירוף אומות העולם לישראל ומאז קשים גרים לישראל בפן הכללי, למרות שמקבלים גרים כיחידים, אך לא כאומה שלימה ולא כקבוצה.
על כן בהתבוננות בפס' רואים אנו שבכל הפס' המדברים על חטא העגל מיוחסים הדברים ל"עם" ולא לישראל. זאת ועוד כאשר כבר נעשה העגל אומרים הם: "אלה אלהיך ישראל" ולא אומרים הם זה אלהינו, כיון שמדברים הם אל ישראל. וכן כאשר מדבר הקב'ה למשה אומר לו "לך רד כי שיחת עמך", וכי עמו של משה הוא, אלא אמר לו הקב'ה אותם אלה שהעלת ממצרים בלא להיועץ בי הם שגרמו לחטא.
יחד עם זאת יכולים אנו לראות שהעגל לא בא במקום הקב'ה אלא במקום משה רבינו. (שזאת אחת הסכנות הטמונות באומות העולם בראותם מנהיג המבצע ניסים גלויים כמשה, להעלותו לדרגת אלוה) כפי שאומרים לאהרן "קום עשה לנו אלהים ... כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו". ואכן אם נקשה ונאמר והרי מבקשים ואומרים על העגל "אלהים"? יש להבחין בין אלהים לשם הויה שהרי גם השופט נקרא אלהים "עד האלהים יבא דבר שניהם" "והגישו אדוניו אל האלהים" וכן אמר ד' למשה "הנה נתתיך אלהים לפרעה" ועוד; ופירוש אלהים הוא כח מסויים וכאשר קוראים להקב'ה בשם אלקים זה בחינת בעל כל הכוחות כולם שכל הכוחות המתגלים במציאות נובעים ממנו (אלהים בגימטריא = הטבע = 86). וזו היתה טענתם של הערב רב שלא ד' הוציא אותנו ממצרים, אלא מכלול של כוחות ותהליכים שונים ובראש כל הכוחות משה, איש האלהים, והיות וחזר לשמים צריך מנהיג שיעמוד בראש הכוחות, ולכן אהרן מבקש שיתפרקו כל ישראל מתכשיטיהם; ערכיהם של עם ישראל היקרים מפז רב יכולים ליצור בחרט ובצירוף כל ערכיהם-כתריהם של כלל ישראל יהיה זה שוה לערכו של משה ולמחר כשישוב משה יצטרף אליו; אך לא היתה זו כוונת הערב רב.
ולכן היות וישראל לא הצליחו למנוע את החטא, אף אם לא השתתפו בו אקטיבית, כאילו הם עצמם חטאו. ואמנם יש מהם שהצטרפו לכוונת הערב רב, ומי שחטא בעדים והתראה נהרג בסיף ובעדים בלי התראה מתו במגיפה, ואותם שעבדו בלי עדים ויש צורך לבחון את מחשבתם ולכן שתו את אפר העגל כמו "מי סוטה"
אך לבחינת כלל ישראל שלא הצליחו למנוע את החטא הצליח משה רק להשיג ארכה "וביום פקדי ופקדתי אליהם את חטאתם" ומיד אחרי זה ציווה על הכניסה לא"י. והנה בהר סיני כאשר כפה עליהם הר כגיגית אמר להם "אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם", ולאחר הרכה שקבלו בחטא העגל, חטאו בחטא המרגלים ומאסו בארץ חמדה ונתקיים שם תהא קבורתכם "במדבר הזה יפלו פגריכם" אם כן מובן שלא קיבלו את התורה, אלא כדרך הערב רב, כלומר כדת בלבד ולא כפי שבאמת היו צריכים, כ"תעודת זהות", המבטאת גם את היעד אליו אני צריך להגיע וגם את האמצעים על מנת להגיע לתעודתי, שהם בחינת תורה ומצוות, היכולים להתקיים בשלימותם רק בארץ ישראל, ביישומם בחיי חברה שלמים ומתוקנים לקיים "ואשבר מטת עלכם ואולך אתכם קוממיות".