הדפסה
פרשת שבוע - תצוה

לשון הרע וערך עצמי

תצוה(שמות כז:כ-ל:י)

לשון הרע וערך עצמי

מאת: הרב יהונתן גפן

חז'ל אומרים שבגדי הקודש של הכהן הגדול באו לכפר על חטאיהם של בני ישראל – ביניהם המעיל, שכיפר על חטא לשון הרע. ייחודו של המעיל היה צבעו, 'כליל תכלת', צבע המזכיר את כסא הכבוד. כיצד קשור צבעו התכלת של המעיל לכפרה על לשון הרע? ה"חפץ חיים" זצ"ל מסביר זאת על פי דברי התנא דבי אליהו, שאומר שלשון הרע, דברים שליליים שהאדם אומר על אנשים אחרים, עולים למעלה עד לכסא הכבוד. הכוונה בכך היא שאדם המדבר לשון הרע יעמוד לדין בפני כסא הכבוד. מעיל התכלת של הכהן הגדול משמש כתזכורת לאדם שיש במילים שבפיו כוח רוחני גדול מאוד.

הודות להתעוררות העצומה שחלה בעניין שמירת הלשון, קיימת כיום מודעות גבוהה מאוד להלכות לשון הרע ולהשקפה הנלוות אליהן. עם זאת, חטא לשון הרע נשאר אחד החטאים שקשה ביותר להימנע מהם, וישנן כמה סיבות לכך: העובדה שאנו מדברים במשך כל היום, והלחץ החברתי החזק שמקשה מאוד להימנע מכל דיבור שלילי.

מכל מקום, ישנו גורם נוסף עמוק ושורשי הרבה יותר ללשון הרע. הלכות לשון הרע מתייחסות לעובדה שבני אדם בטבעם שואבים הנאה מסוימת מדיבור שלילי על הזולת. ניתן לראות זאת מהלכות לשון הרע לתועלת: ישנם מקרים בהם מותר ואף צריך לספר לשון הרע על מנת למנוע נזק. אולם גם במקרה כזה, אסור לדבר לשון הרע אם יש הנאה כלשהי מהדיבור בגנות האדם השני. קשה להבין זאת., מפני שישנם חטאים רבים בהם יש יצר הרע מובהק וברור המושך את האדם, כגון גילוי עריות – אולם קשה להגדיר הנאה ממשית, מוחשית וברורה הנובעת מדיבור לשון הרע. ממה נובע אפוא אותו סחף לדיבורים אסורים על הזולת?

נראה שהמקור להנאה מדיבורי לשון הרע הוא, שדיבורים אלה מעניקים חיזוק מדומה לערך העצמי של האדם: כאשר אדם מרגיש חוסר ערך עצמי, עומדות בפניו שתי אפשרויות כיצד לחזק את ערכו בעיני עצמו – אחת היא להתחיל לפעול ולעשות מעשים חשובים ומועילים ובכך לפתח ולרומם את אישיותו. בדרך זו כל אדם מרגיש סיפוק, הגשמה וערך עצמי גבוה. מצד שני, ישנה גם דרך אחרת, לכאורה קלה יותר: כל אדם נוטה להעריך את עצמו ביחס לזולת, ולכן על פי רוב הערך העצמי של האדם תלוי מאוד באופן בו האדם משווה את עצמו לסובבים אותו. כאשר האדם מבקר ומדבר בגנות הזולת הוא משפיל אותו, ובכך באופן אוטומטי הוא רואה את עצמו במקום גבוה ומעודד יותר בהשוואה לסביבה. לדוגמא, אם אדם מרגיש שהוא אינו פיקח במיוחד, כאשר הוא מזלזל באדם אחר בנושא זה בדיוק, הוא מרגיש ביחס לעצמו תחושה טובה והערכה גדולה יותר בנוגע למידת הפקחות שלו עצמו.

נראה שזהו ההסבר לדברי חז'ל האומרים שאדם המדבר רע על הזולת – לוקה בדיוק באותו התחום. חז'ל בחכמתם הכירו את הצורך הפסיכולוגי של האדם להרגיש נוח עם עצמו , וידעו שאחת הדרכים העיקריות בהם האדם דואג לנוחות זו היא על ידי השפלת הזולת באותם שטחים בדיוק בהם הוא לוקה.

ודאי שאותו חיזוק לערך העצמי של האדם הנובע מדיבור אסור, הוא חיזוק מדומה מאוד וקצר טווח. לאחר זמן קצר תשוב למי שזלזל בחברו אותה תחושת חוסר ואי נוחות עם עצמו, ואז הוא שוב ירגיש צורך לזלזל במישהו אחר כדי לחזק את עצמו שוב. כל אדם שניסה אי פעם להימנע מדיבור לשון הרע שעמד על שפתיו, יכול להעיד שכאשר הוא עמד בניסיון והשאיר את המילים ההרסניות בתוכו, הוא לא חש כל חסר לאחר מכן, אלא להיפך, תחושה אחרת מגיעה, הרגשה טובה של ערך עצמי וסיפוק עקב מימוש היכולת לעשות את הדבר הנכון.

יש לימוד חשוב מכל זה: אם אנחנו מזהים בתוכנו את התאווה להמעיט בערך הזולת, עלינו לעשות חשבון נפש ולבדוק מהו המקור לכך. פעמים רבות תאווה זו נובעת מחוסר בהערכה העצמית. במקום להשפיל את הזולת, טוב יותר נעשה אם ניטיב עם עצמנו ועם ערכנו על ידי עבודת המידות, והשקעת מאמצים לפעול בצורה טובה יותר, לתת יותר ולהועיל לכל החברה כולה.

מי ייתכן וכולנו נזכה לטהרת הלשון, ולהפנים את מוסר ההשכל שמלמד אותנו מעילו של הכהן הגדול.