הדפסה
פרשת שבוע - תצוה

על ציץ זהב, פעמונים והרוחניות שבבגדים

תצוה(שמות כז:כ-ל:י)

על ציץ זהב, פעמונים והרוחניות שבבגדים.

לאלה מכם המתעניינים בכל הקשור לאופנה, פרשת השבוע שלנו מכילה תיאור מפורט, של כל הבגדים ואביזרי הלבוש של הכוהנים בבית המקדש. כל בגד קיבל עיצוב 'מטאפיזי' מיוחד, שהותאם בדיוק לתפקידו בעבודת הכוהנים – החל מ'ציץ הזהב' שהונח להם על המצח וכלה בעיטורים ובפעמונים המקשטים את תחתית גלימתם. (ואפילו אל תנסו לשאול לגבי הנעליים; הכוהנים בבית המקדש עבדו כשהם יחפים לגמרי!).

פרשה שלימה רק על בגדים! מה השטחיות הזו ובכלל, בשביל מה צריך ללבוש בגדים מלכתחילה!

ובכן, כולנו זוכרים את הסיפור על אדם וחווה בגן העדן: הם החלו את דרכם ערומים, "ויהיו שניהם ערומים, האדם ואישתו, ולא יתבוששו [לא התביישו]" (בראשית ב':25), אך לאחר שאכלו מפרי עץ הדעת, "ותיפקחנה עיני שניהם, וידעו כי עירומים הם, ויתפרו עלה תאנה, ויעשו להם חגורות" (בראשית ג,:7).

נשאלת השאלה, מה גרם לשינוי הגדול שחל בהם ומדוע הזדקקו לפתע למלבושים?

הרב זלמן סורוצקין מסביר זאת כך: לפני שאכלו מפרי עץ הדעת, אדם וחווה ראו זה את זו רק בממד הרוחני שלהם. הם ראו מול עיניהם נשמות בלבד. הם ידעו שהנשמה היא המהות האמיתית של האדם והבינו שהגוף הוא רק כיסוי חיצוני ושולי. כיוון שאדם וחווה היו ממוקדים בהיבט הרוחני שלהם, הם לא דאגו להסתיר את גופם זה מפני זו. עם זאת, לאחר שטעמו מפרי עץ הדעת, ירדה הרמה הרוחנית שלהם באופן משמעותי "ותיפקחנה עיני שניהם" ולפתע הם התרכזו בגוף החיצוני במקום בנשמה. הגוף הפך כעת לגורם, שמסית את תשומת הלב מהנשמה ולכן היה צורך לכסות אותו. כאן למעשה נולד הרעיון של לבישת הבגדים!


זהירות! אדם הוא לא אובייקט!

בעולם המודרני, אנו נוטים להתייחס אל בני האדם כיצורים גשמיים. בדרך כלל, כאשר אנו מנסים לתאר אדם מסוים, נבחר לתאר את מראהו החיצוני – למשל, 'הוא בחור גבוה', או 'האישה עם השיער המתולתל'.

עם זאת, האספקטים החשובים ביותר שקיימים בבן האדם הם דווקא המאפיינים הרוחניים שלו: הכישורים, החלומות, החולשות והמעלות. כולנו נאבקים ומתאמצים כדי להבליט את הצד הרוחני והערכי שלנו. כיצד אנו מרגישים כאשר מתייחסים אלינו רק דרך המאפיינים החיצוניים שלנו? אנו מרגישים מזולזלים ומושפלים – מעין אובייקטים לא אנושיים.

בחברה שלנו, נשים הן אלה שמרגישות את הקושי הזה יותר מכולם. הן סובלות מהשפלות רבות, כמו הטרדות מיניות ומבטים שמתמקדים רק בגוף שלהן. רחוב דיזנגוף 'שכנע' את האישה המערבית, שעליה להיות מוטרדת תמיד מהמשקל שלה, מעור הפנים שלה ומהבגדים שהיא בוחרת ללבוש. קשה מאד לעמוד כנגד הלחץ החברתי המופעל על כל אחד מאתנו והוא אכן משפיע על כולנו.

היהדות איננה דורשת מאתנו להתלבש בצורה מכוערת או דוחה.

זוהי הסיבה, שבגללה התורה כל כך מקפידה על לבוש מכובד. חשוב שנסית את תשומת הלב מהמראה החיצוני והשטחי שלנו, בכדי לאפשר לאנשים סביבנו לראות את האדם שבתוכנו. היהדות איננה דורשת מאתנו להתלבש בצורה מכוערת או דוחה. היא פשוט מכוונת אותנו, שלא למשוך תשומת לב רבה מדי אל הגוף שלנו, ע"י לבישת בגדים פרובוקטיביים או צעקניים.

פריטים יקרי ערך אנו נוהגים להצניע. את הדברים היקרים ביותר אנו לא מציגים לראווה באופן פומבי...


לא רק גוף יפה!

הקטע הבא לקוח מתוך ספר קטן אך מצוין, שנקרא "בחוץ, בפנים", מאת גילה מנולסון. לא מדובר בניסוח שלי, אלא במילים של אישה המומחית לענייני הרוחניות הנשית:

"נשים בדרך כלל ינסו להשתלט על מערכת יחסים מסוימת, כשהן באופן חצי מודע משתמשות במראה החיצוני שלהן ובהשפעה שלו על הגבר עמו הן מתקשרות. אולם, הנטייה הזו עלולה להיות הרת אסון עבור האישה. באופן טראגי ביותר, אישה שמרגילה את עצמה "לתפוס" גברים בצורה שכזאת, עלולה להפנים בתוכה דימוי עצמי המבוסס על שטחיות, עד כדי כך, שהיא עלולה לשכוח לגמרי מה באמת יש לה להציע מתחת למראה החיצוני שלה. יותר מכך, גם אם האישה מפתחת רגשות עמוקים יותר בתוך מערכת היחסים שבה היא מעורבת, אין שום סיבה בעולם שרגשותיו של הגבר יעמיקו במקביל לשלה.

שמעתי פעם סיפור שמדגים זאת בצורה בהירה ביותר: אישה בשם יהודית ביקרה אצל חברתה, לאה. לאה הייתה בחורה נבונה באמצע שנות העשרים לחייה ובדיוק עברה את מבחן הסף של הפקולטה למשפטים. שתיהן בילו זמן רב בחיפוש בארון הבגדים של לאה, כשהן מנסות להחליט מה כדאי לה ללבוש לראיון העבודה, שעתיד להתקיים למחרת בבוקר, במשרד משפטים יוקרתי.

יהודית הוציאה חצאית מיני וצירפה אליה גופיה מתאימה שהייתה תלויה על אחד הקולבים. "מה עם זה? מה דעתך?".

"אני רוצה שיתייחסו אלי בצורה רצינית. אני רוצה שיעריכו אותי בזכות מי שאני, ולא בזכות איך שאני נראית!"

לאה הביטה בה, לגמרי לא מאמינה למראה עיניה. "את השתגעת לגמרי?", היא קראה. "מה את חושבת שאני מנסה למכור בעצמי? אני לא רוצה שמעסיק פוטנציאלי יראה בי רק גוף יפה. אני רוצה שיתייחסו אלי בצורה רצינית. אני רוצה שיעריכו אותי בזכות מי שאני, ולא בזכות איך שאני נראית!".

יהודית ענתה לה מייד: "אבל כשאת יוצאת לבלות במוצאי שבתות ואת מקווה לפגוש שם את הגבר עמו תנהלי מערכת יחסים עמוקה ואמיתית – גבר שיעריך אותך בזכות מי שאת – זה בדיוק מה שאת לובשת!".

אחת ההתנהגויות הטראגיות והמשפילות ביותר, היא הניסיון למשוך את תשומת לבו של הזולת על בסיס המראה החיצוני בלבד. אבל אם רק נעשה צעד אחד אחורה ונגדיר באופן ברור מה באמת אנחנו רוצים, קרוב לוודאי שנחליט להתלבש בצורה שונה לחלוטין. כמו לאה, גם אנחנו איננו שטחיים. אנו בסך הכל נכנעים לנורמות החברתיות שאופפות אותנו מכל צד ונסחפים אל תוך הבלבול הקולקטיבי, של מי אנחנו באמת אמורים להיות."


מסרים סמויים בטלפון

פרשת השבוע שלנו מסבירה את המטרה המיוחדת של בגדי הכוהנים. "ועשית בגדי קודש לאהרון אחיך, לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח:2). התורה מלמדת אותנו, שסוג הבגדים שאנו בוחרים ללבוש, משקף את הכבוד והתפארת שלנו כבני אדם, כיצורים שנבראו בצלמו ובדמותו של הקב'ה.

הנושא הוא "מהות הכבוד האנושי" ואין לכך שום קשר להבדל שבין נשים וגברים! דוגמא לכך נוכל להביא מהגמרא האומרת, שכל 'תלמיד חכם' היוצא החוצה בבגדים מוכתמים ועל ידי כך פוגם בכבודו ובכבוד התורה, ראוי לעונש. היהדות נוקטת עמדה מאד נחרצת בענייני הלבוש, משום שעל פי תפיסתה, הבגדים אינם רק כיסוי חיצוני לגוף, אלא הם גם משקפים את הפנימיות של האישיות.

"הבגדים שלי אולי לא נראו, אך ברור היה לי שהנוכחות שלהם הייתה מורגשת מאד. המכירות שלי עלו בצורה משמעותית ביותר!"

לפני שנים רבות, הועסקתי בחברה מסוימת כאיש מכירות טלפוניות. במשך זמן רב הייתי מגיע לעבודה בבגדים מאד פשוטים. (עשיתי לעצמי חישוב, שהיתרון העצום במכירות הטלפוניות הוא, שללקוחות שלי בכלל לא אכפת איך אני נראה!). אבל התחלתי להבחין בכך, שאנשי המכירות המוצלחים ביותר במכירות הטלפוניות, היו אלה שהגיעו כל יום לעבודה לבושים במיטב בגדיהם. יום אחד החלטתי לנסות זאת בעצמי. הגעתי לעבודה לבוש בחליפה ועניבה מהודרת ולפתע מצאתי את עצמי מדבר בטלפון בביטחון עצמי גדול יותר, יושב זקוף יותר בכיסא שלי ומתקשר עם הלקוחות בצורה הרבה יותר מקצועית. בצדו השני של קו הטלפון, הבגדים שלי אולי לא נראו, אך ברור היה לי שהנוכחות שלהם הייתה מורגשת מאד. המכירות שלי עלו בצורה משמעותית ביותר!

זאת בדיוק הסיבה, שבגללה התורה אומרת לנו, שכאשר אדם מתפלל לקב"ה, עליו להיות במקום נקי ולבוש בבגדים מכובדים ונאים. הפתגם הידוע "הבגדים עושים את האדם", הוא באמת נכון. כאשר אנו מתלבשים בצורה מכובדת, העולם גם מתייחס אלינו בהתאם.


לבושו של הקב'ה

ברמה עמוקה יותר, בעולם הקבלה, חכמינו מדברים על מושג הבגדים, אפילו ביחס לקב"ה בכבודו ובעצמו! הגמרא, בדיון בשאלה – מדוע הקב'ה אינו מתגלה באופן ברור יותר בעולם שלנו מסבירה, "שהקב'ה לובש את העולם כמו בגדים". בדיוק כמו שהלבוש מכסה את גופו של האדם, כך גם העולם מסתיר את הקב'ה. המילה "עולם" מגיעה מאותו השורש של המילה "נעלם".

אך כמה שהבגד מסתיר, כך הוא גם מגלה – שהרי הוא מאלץ את המביטים בו להתבונן עמוק יותר פנימה, למהות האמיתית של האדם הלובש אותו. בדיוק באותו אופן, הקב'ה משתמש ב"לבוש" של העולם הגשמי, בכדי לעודד אותנו להתבונן פנימה ולגלות אותו בעולם הזה. בדיוק כפי שניתן לראות את "האדם הלא-נראה" רק כאשר הוא לובש על עצמו בגד, כך גם הקב'ה מתגלה, רק כאשר הוא "עוטה" על עצמו את "הבגד" שעליו הוא מולך – העולם.

אחת הדרכים להתקרב ולהכיר טוב יותר את הקב'ה, היא לעשות מדיטציה עם נפלאות הטבע.

הגימטרייה של 'אלוקים' היא 86. "הטבע" גם הוא שווה בגימטרייה ל - 86. הרמב"ם כותב, שאחת הדרכים להתקרב ולהכיר טוב יותר את הקב'ה, היא לעשות מדיטציה עם נפלאות הטבע.

כמובן שמהותו האמיתית של הקב'ה נשארת נעלמת ומוסתרת – אנחנו מצליחים לראות רק את "הבגד החיצוני" ולא את הקב'ה בעצמו. לכן מציע לנו הרמב"ם,לנקוט בדרך אינטימית יותר בעזרתה מתאפשר לנו להכיר את הקב'ה והיא – לקיים את מצוותיו.


לחשוף את הפנימיות

יום הפורים שחל בתקופה זו, הוא זמן בו כולנו עוטים על עצמנו תחפושות שונות ומגוונות. במבט ראשון נראה, שרעיון התחפושות מנוגד לחלוטין לרעיון שהזכרנו – 'שהבגדים משקפים את האישיות הפנימית שלנו'. האין התחפושות מטעות בעצם את הזולת לגבי האישיות האמיתית שלנו?

האמת היא, שאנשים רבים מבולבלים מאד לגבי מי הם באמת – ולמעשה, אנשים כאלה עוטים על עצמם מסיכה משך כל ימות השנה. לכן בפורים, אנו זורקים מעלינו את כל המסכות היומיומיות שלנו. התחפושות שאנו לובשים, לא רק שאינן מסתירות את מי שאנחנו באמת, אלא חושפות למעשה רמה עמוקה יותר, של הדימוי העצמי שלנו!

עובדה זו גם מסבירה מדוע בפורים אנו נוהגים להשתכר משתיית יין.

עובדה זו גם מסבירה מדוע בפורים אנו נוהגים להשתכר משתיית יין – זוהי דרך נוספת שעוזרת לנו להפחית את רמתן של כל ההגנות שלנו. כמו שאומרת הגמרא: "נכנס יין – יצא סוד" (למילה "יין" ולמילה "סוד" יש אותו ערך גימטרי- 70).

השיעור החשוב שאנו למדים מפרשת השבוע, הוא כוח ההשפעה העצום שיש לבגדים על הלובשים אותם ועל הסביבה. בהתאם לכך, אנו חייבים להיות רגישים יותר למסרים שאנו משדרים דרך הבגדים שלנו, הבריאות הרוחנית שלנו תלויה בכך! ככל שהבגדים שלנו יהיו מכובדים יותר, כך נצליח להראות את עצמנו באופן הטהור והאמיתי ביותר, המשקף את נשמותינו.

שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.