הדפסה
פרשת שבוע - תצוה

ואלה הבגדים אשר יעשו



(א) ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן: (ב) ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת: (ג) ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי: (ד) ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי: (ה) והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ואת תולעת השני ואת השש: (שמות פרק כח)


לאחר תיאור מלאכת המשכן בפרשת תרומה, עוברת פרשתנו - פרשת תצוה - לתיאור הכהנים המשרתים במשכן; כותב ראב"ע בתחילת הפרשה:


אזכיר בתחלה טעם לדבק הפרשה: כי כאשר השלים לספר כל כלי הקדש, והפרוכת, והמשכן, והאהל, והמכסה, ומזבח העולה, והחצר, והמסך, החל לפרש משרתי המשכן, ומה היא עבודתם בעצמם אין זר אתם. והחל שיעלו נרות בשמן זית, לא בשמן זר. ואלה המשרתים ראוים להיות ניכרים ונבדלים במשפחותם, גם במלבושיהם. והזכיר הכתוב זה אחר זה...


כידוע, לכהן גדול שמונה בגדים ולכהן הדיוט ארבעה בגדים; לאור ידיעה זו אנו מופתעים לקרוא בציווי הכללי בתחילת פרק כח:


ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי.


בפסוק זה מנויים "הבגדים אשר יעשו", והכתוב מפרט ששה בגדים בלבד: חושן, אפוד, מעיל, כתונת תשבץ, מצנפת ואבנט. ברור שהכוונה היא למנות את בגדיו של הכהן הגדול, ואם כן חסרים שני בגדים: מכנסיים וציץ.

יש לציין שהציווי על עשיית מכנסיים וציץ מופיע בהמשך הפרק:


(לו) ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חתם קדש לה': (לז) ושמת אתו על פתיל תכלת והיה על המצנפת אל מול פני המצנפת יהיה: (לח) והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'... (מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה ממתנים ועד ירכים יהיו: (מג) והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו:


אולם השאלה היא: מה טעם השמיטה התורה שני בגדים אלו בציווי הכללי

שאלה נוספת שיש לשאול היא: מהו טעם סדר הבגדים המופיעים בפסוק ד

כותב ראב"ע:


ואלה הבגדים - הזכיר בתחלה החשן, שהיה למעלה מהאפוד, שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו. וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד; ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה, כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים. והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו, ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש.


סדר הבגדים בפסוק ד הוא מהבגד העליון לבגד התחתון. הבגד העליון הוא החושן, מתחתיו האפוד, מתחתיו המעיל ומתחתיו הכתונת.

אלא שההמשך - מצנפת ואבנט - צריך ביאור, כיון שלדעת ראב"ע סדר לבישת הבגדים הוא: כתונת, אבנט, מצנפת, מעיל, אפוד וחושן; ואם כן כיון שהקדים את הכתונת שהיא תחת המעיל, היה צריך לסמוך לה את האבנט החגור מעליה. אלא שסדר זה אינו רק סדר טכני אלא סדר הקשור למעלתם של הבגדים, מהבגד הנכבד עד הבגד הפחות, ולכן הקדים מצנפת לאבנט למרות שאת המצנפת לובש הכהן לאחר חגירת האבנט.

נמצא שסדר הבגדים הוא מהבגד העליון לתחתון (חושן, אפוד, מעיל, כתונת), אך מושפע גם ממעלתם (מצנפת, אבנט).

סדר זה, לדעת ראב"ע, הפוך (פחות או יותר) לסדר הכתוב בפרשת צו בעת המעשה עצמו (ויקרא פרק ח) כיון ששם מונה הכתוב לפי סדר הלבישה:


(ו) ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אתם במים: (ז) ויתן עליו את הכתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו א?ת ה?מעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו: (ח) וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים: (ט) וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה ה' את משה:


אכן, הופעתה של המצנפת אחרונה בתיאור המעשה דורשת הסבר, ולכך יתייחס ראב"ע בהמשך דבריו.

נשוב לעניין המכנסיים: המכנסיים אינם נזכרים בפסוק ד בפרשתנו, וכעת אנו מגלים שגם בתיאור המעשה בפרשת צו, הם אינם נזכרים. לדעת ראב"ע, הסיבה לכך היא כיון ש"מנהג כל אדם ללבוש מכנסים".

הציווי על עשייתם של המכנסיים מבד, מופיע, כאמור, בהמשך פרק כח בפרשתנו, אולם בציווי הכללי המציין את הבגדים שבהם משרתי המשכן "ניכרים ונבדלים", וכן בתיאור המעשה, אין צורך להזכיר את המכנסיים שבהם הם שווים לכל אדם.

ומה בעניין הציץ? ממשיך ראב"ע:


ולא הזכיר בפסוק הזה, שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש, כי אינו בגד. וקדמונינו הזכירו, בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה. ואין האורים והתומים בגדים, ולא אבנים, ולא קלפים. ואחר כן חגר אותו באבנט, ואחר כן הלבישו המעיל, ואחר כן האפוד, ויאפד לו בו, כי החשב מהאפוד, ובעבור החשב נקרא אפוד. והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה. ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה וישם את המצנפת על ראשו (ויקרא ח, ט), כי פירושו וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב בלבשו הכתנת. וכמוהו וילבישוהו בגדים (זכריה ג, ה) וכבר הלבישוהו, כי בתחלה כתוב וישימו הצניף הטהור על ראשו (שם).


הציץ אינו נזכר בפסוק ד כיון שפסוק זה מונה את "הבגדים אשר יעשו", והציץ אינו בגד אלא תכשיט הניתן על המצנפת במקום המצח (ראה ראב"ע להלן פסוק לו). כשם שהאורים והתומים - שוודאי אינם בגדים - אינם מופיעים בפסוק ד, כך גם הציץ אינו מופיע ( בעניין מהות האורים ותומים לדעת ראב"ע ראה בדבריו להלן פסוק ו באריכות).

אמנם, חז'ל אמרו (משנה יומא ז, ה): "כהן גדול משמש בשמנה כלים (=בגדים), וההדיוט בארבעה". אך אמירתם זו אינה מלמדת שכל השמונה הם "בגדים" אלא שרובם המוחלט של השמונה הם בגדים.

כפי שהזכרנו בשבוע שעבר (פרשת תרומה), לדעת ראב"ע התורה נוהגת לתת הגדרה כללית לקבוצה גם אם מיעוט ממרכיביה של הקבוצה אינו תואם להגדרה; כאן אנו למדים, שלדעת ראב"ע, הדברים אמורים לא רק ביחס לתורה אלא גם ביחס לדברי חז'ל. חז'ל מכניסים אמנם את הציץ להגדרה הכללית "בגדים", אך אין זה אומר שהוא בגד, אלא שכל השבעה האחרים שהוא נכלל איתם הם בגדים.

בכך התבאר, איפוא, חסרונם של מכנסי הבד והציץ מן הציווי "ואלה הבגדים אשר יעשו". מכנסי הבד אינם מיוחדים לכהנים, והציץ אינו בגד.

אכן, נותר לבאר את פשר הופעתה של המצנפת בפרשת צו אחרונה, אף שלדעת ראב"ע היתה צריכה להופיע לאחר חגירת האבנט.

כבר הזכרנו בפרשת בראשית את דרכו של ראב"ע לבאר, לעיתים, פעלים הנראים כעבר רגיל בלשון התורה (בתוספת ו' ההיפוך) כמציינים עבר מוקדם ("ויאמר" - וכבר אמר). כמו כן הזכרנו שלדעת ראב"ע "יש כמוהו בתורה למאות". בדרך זו מבאר ראב"ע גם את הביטוי המופיע בסוף הלבשת אהרון בפרשת צו "וישם את המצנפת על ראשו" - וכבר שם את המצנפת על ראשו קודם לכן לאחר הלבשתו את הכותונת וחגירתו האבנט.

דוגמא נוספת לו' המציינת עבר מוקדם כותב ראב"ע בסוף דבריו. כך מתאר זכריה הנביא בנבואתו (פרק ג):


(ג) ויהושע היה לבש בגדים צואים ועמד לפני המלאך: (ד) ויען ויאמר אל העמדים לפניו לאמר הסירו הב??גדים הצאים מעליו ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות: (ה) ואמר ישימו צניף טהור על ראשו וישימו הצניף הטהור על ראשו וילבשהו בגדים ומלאך ידוד עמד:


מבאר ראב"ע שם:


הנביא אמר, אחר שהסירו הבגדים הצואים וילבשוהו בגדי תפארת: כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו... והנה הושם הצניף הטהור על ראשו וכבר הלבישוהו בגדים; כמו: 'וירם תולעים ויבאש' (שמות טז, כ) - וכבר באש, כי כל דבר יבאש תחלה ואחר כן ירום תולעים.


אמנם תיאור הלבשת הבגדים מופיע לאחר תיאור שימת הצניף הטהור על ראשו של יהושע הכהן הגדול, אך, לדעת ראב "ע, בפועל קדמה הלבשת בגדי המחלצות, שהחליפו את הבגדים הצואים שהיו עליו, לשימת הצניף הטהור על ראשו שבאה כמענה לבקשת הנביא ("כמה היה נאה אילו היה צניף טהור על ראשו").

אכן ראוי לציין, שאף על פי, שכאמור, דעת ראב"ע היא שסדר לבישת הבגדים היה: מכנסי בד, כתונת, אבנט, מצנפת וציץ, מעיל, אפוד וחושן; מסתבר שהדברים לא היו חתוכים אצלו. עובדה זו עולה מביאורו לציווי ההלבשה המופיע בפרק כט בפרשתנו:


(ה) ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן את הכתנת וא?ת מ?עיל האפד ואת האפד ואת החשן ואפדת לו בחשב האפד:


(ו) ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת:

גם כאן מופיעה המצנפת בסוף; וכתב ראב"ע שם (פסוק ו):

גם איננו רחוק שישים המצנפת באחרונה.

נמצא, שראב"ע התלבט בעניין סדר לבישת הבגדים, האם היה: מכנסי בד, כתונת, אבנט, מצנפת וציץ, מעיל, אפוד וחושן; או שמא היה: מכנסי בד, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד וחושן, מצנפת וציץ.

מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.