הדפסה
פרשת שבוע - תצוה

זה שמי לעלם


בשבוע שעבר חל ז' באדר יום לידתו ופטירתו של משרע"ה. כמו בד"כ חל יום זה בצמוד לפרשת תצוה שהיא הפרשה היחידה, מאז לידתו, שמשרע"ה אינו מופיע בה בשם אע"פ שהיא מלאה בכינויי יחס אליו: "ואתה תצוה", "ויקחו אליך", "ואתה הקרב" וכאלה רבות.יכולים אנו ללמוד מדבר זה לקח חשוב וכן מכך ששמו אינו מופיע כלל גם בהגדה של פסח.
בכל אחד מהאירועים הגדולים ישנו שלב שבו שמו של משה אינו מופיע , הן אם זה אזכרת יציאת מצרים בהגדה הן אם זה לאחר גמר ציווי המשכן שבו ושכנתי בתוכם והן אם זה בעצם פטירתו לפני הכניסה לארץ.
יכולים אנו ללמוד על התנהגותו של המחנך מתוך דברים אלו. תפקידו של המחנך הוא ללוות את תלמידיו-חניכיו אך לדעת שלפעמים על מנת לאפשר להם המשך התפתחות וגדילה יש לתת להם מרווח ולהעלם אל מתחת לפני השטח.
המחנך האמיתי הוא לא זה הגורם לכך שתלמידיו הם תעתיק שלו עצמו, אלא הוא זה הנותן להם את התנאים המקדימים ומגן עליהם מפני המזיקים והמאפשר להם להתפתח תוך "דישון והשקיה" כמו גנן בגינתו (וע' שירו של אלי שפר הי"ד בעזיבתו את ההדרכה בסניף).
לכן בפרשת יתרו היינו זקוקים לאדם שיבא מבחוץ ויתן את "העצה הגאונית" - שכן בני ישראל רצו קשר ישיר עם משה ללא מתווכים; ורק אדם מבחוץ שאינו מודע ישירות לקשר זה, יכול להציע מתווכים; ובנ"י לא יכלו להציע זאת אך מרגע שהוצע אסור היה להם לסרב, שכן בכך היו מבטאים את מה שהערב רב לא הצליח להתגבר עליו בחטאם בעגל, שבא כתחליף לא להקב'ה אלא דווקא למשה "כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו".
לכן, לאחר שאמר הקב'ה "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם", ביקש משה שהיות והחטא נגרם עקב העלאת משה מדרגת מתווך לבחינת "ותחסרהו מעט מאלקים", ימחה שמו שלו מן הספר "מחני נא מספרך אשר כתבת", להמחיש שאין הוא אלא עבד ד' ושלוחו כמוזכר בשירת הים. אך הקב'ה אינו יכול להסכים למחיקת שמו של משה כליל כי הוא בכל זאת אבי הנביאים, איש האלקים, אך היות וקללת צדיק אפילו על תנאי מתקיימת, בסדר החותם את סבב התורה מחדש לפני פרשת כי תישא שבה אמר משה "מחני נא", אין ברירה כי אם לא להזכיר את שמו, אע"פ שרוחו מרחפת על כל הפרשה ואולי נוכחותו הנסתרת חשובה יותר מהופעתו הנגלית (כדוגמת מגילת אסתר). ואפילו לאותם האומרים שנתקנא באהרן לא שח"ו הרע למשה שאהרן לקח ממנו את הכהונה, אלא נתקנא בכך שמעתה תצטרך הכהונה לבגדים כדי שתהיה "לכבוד ולתפארת".
ואמנם העלמת שמו של משה מפרשת בגדי כהונה באה ללמדנו שאין לנו להתפס לאשליית החיצוניות ולהסתכל בבגדים אלא רק למהותו של האדם: "אל תסתכל בקנקן אלא למה שיש בו".
זאת גם הסיבה שלפני מותו יאמר משה לבני ישראל "ולא נתן לכם ד' לב לדעת עניים לראות ואזניים לשמוע עד היום הזה" בגלל שאני משה הפרעתי לכם, בגלל הצורך שלכם בתיווך "דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות" אך מהיום שאני נאסף אל עמי תוכלו בע"ה לגלות שאף על פי - ואולי בזכות - שאני כבר לא נמצא אתכם אתם מצליחים סוף סוף להתחבר לתורת ד' באמת.