הדפסה
פרשת שבוע - בשלח

האם אתה מאמין באלוקים?

אחרי החוויה המופלאה שעובר עם ישראל בקריעת ים סוף וטביעת המצרים, מגיעה פרשתנו  לשיאה בפסוק "וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ד' וַיַּאֲמִינוּ בּד' וּבְמשֶׁה עַבְדו". חלק נכבד מאלו שמפמפמים לנו באמצעי התקשורת, מסתכלים ברחמנות מתנשאת על האומר להם שהוא מאמין באלוקים. אם תאמר להם שאתה גם שומר שבת או כשרות, הם לא יהססו לומר לך באופן גלוי ובוטה שאתה פרימיטיבי. כמובן ניתן לומר גם הפוך, כפי שעשיתי לפני מספר שנים כשנקלעתי לניחום אבלים בבית מכובד בו נכחו בכירים ממערכת המשפט והאקדמיה ובמהלך השיחה שהתפתחה, טענתי שמי שסובר שהעולם על כל מורכבותו נוצר באופן מקרי הינו בער ופרימיטיבי. כמובן שאמירתי הקפיצה את הנוכחים והתנהל בעקבותיו ויכוח מעניין בו הבעתי דעתי שאי אפשר להיות איש מדע רציני בלי להאמין בכוח עליון שברא את העולם. בשבוע שעבר התפרסם דו"ח גוטמן והתברר שהתקשורת הכפרנית מייצגת רק פלח קטן מאד מהחברה הישראלית.   התברר כי 80% מהישראלים מאמינים שיש אלוקים ויש שכר ועונש. 54% הגדירו עצמם כדתיים או שומרי מסורת ואם נוסיף את שומרי 'קצת מסורת', נטפס ל- 84%. למעלה מ-90% רואים חשיבות בטקסים יהודיים כברית מילה, ליל הסדר כשמתוכם כ82% מדליקים נרות חנוכה ו80% מעוניינים להינשא בטקס דתי. מרבית הישראלים מקפידים על כשרות פחות או יותר בביתם (76%) כשמחוץ לבית חלקם יורד ל-70% אך גם אלו מקפידים לא לאכול חזיר בשום מקרה (72%). האמונה באלוקים מלבד היותה דבר לוגי, שניתן להסבירו בהגיון, נותנת משמעות עצומה לחיינו. האמונה בד' הינה תכונה אימננטית בליבו של כל יהודי כפי שאומרת הגמרא (שבת צז) כשמשה ממאן לצאת בשליחות האלוקית וטוען "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ד'" עונה לו ד' שעם ישראל הינם "מאמינים בני מאמינים". 'מאמינים' שנאמר "וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ד' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ו'בני מאמינים' שנאמר אצל אברהם אבינו "וְהֶאֱמִן בַּד' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה". עם התקדמות התהליך של שיבת ציון וחזרתנו לנורמאליות שלנו לאחר אלפי שנות גלות, חוזר העם גם אל אמונתו באלוקיו. יש אמונה כוללנית ש'יש אלוקים'. אך יש אמונה שחודרת לחיינו ורוצה לעשותנו אנשים שקשורים בחייהם לאלוקים. כשהיהודים רואים כיצד המצרים סופגים את עשרת המכות הם מתפעלים מכך ומגיעים להכרה באלוקים ככוח עליון, אך אמונה זו הינה בראש, בשכל אך לא בחיים. רק לאחר שהם חווים את האמונה על בשרם ראשית בעת הקרבת קרבן הפסח ואח"כ ע"י הכניסה לתוך ים סוף, רק אז בוקעת מפיהם הקריאה הברורה של "וַיַּאֲמִינוּ בּד''. אמונה מופשטת באלוקים ככוח עליון הינה בהחלט דבר חשוב, אך רק כשנחיה בחיים המעשיים את רצון ד' בבחינת "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" נממש באמת את אמונתנו.

נכתב ע"י הרב ראובן הילר