הדפסה
פרשת שבוע - בשלח

ואחרי כן יצאו ברכוש גדול- הרבה חיים כץ,, לפרשת בשלח

"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"

לפרשת בשלח

הרב חיים כץ

שוכתב על ידי תלמידים

מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

התמיהה על מדרש חז'ל

על הפסוק (שמות יא, ב):

"דבר נא באזני העם ויש?אלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב"

מביא רש"י את דברי חז'ל:

דבר נא. אין נא אלא לשון בקשה, בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם.

נתבונן בדברים אלו: וכי הרכוש הגדול הוא הדבר המטריד כעת את העם, שמשועבד כבר מאות שנים?

יתר על כן, מדוע בקשת הקב'ה נאמרת בשביל טענתו של אברהם - "שלא יאמר אותו צדיק"? בפשוטו תמוה הדבר, וכי ללא טענת אברהם הקב'ה אינו מקיים הבטחות?

כדי לענות על שאלות אלו נחזור למעמד ברית בין הבתרים.

האדם והזמן

הקב'ה אומר לאברהם: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה... ודור רביעי ישובו הנה" (בראשית טו, יג-טז).

מדייק הגר"א בפסוק, כי ביחס השעבוד נאמר "ארבע מאות שנה, ואילו ביחס לגאולה "דור רביעי" - זאת למרות שמדובר באותה תקופת זמן! וכותב הגר"א "תלה הכתוב את הגלות בשנים, ואת הגאולה באדם". מהי משמעות הדבר?

גלות וגאולה הם שני הפכים. בגלות העם מפוזר, משועבד ומחוץ למקומו הטבעי, ואילו בגאולה העם מאוחד, נמצא במקומו, וחי את חייו הטבעיים עם בית המקדש, הסנהדרין, הכהונה, הנבואה והמלוכה.

גם שנה ואדם, כמו הגלות והגאולה, הם שני הפכים!

שנה היא מלשון ל?שנות, לחזור. כדור הארץ מקיף את השמש וחוזר כעבור זמן קבוע לאותה הנקודה. לעומת זאת, מהות האדם הפוכה למחזוריות - תפקידו הוא להתחדש וליצור, וזאת משום היותו נברא בצלם אלוקים. כל עניינו של האדם מנוגד לעניינו של הזמן, כשם שהגאולה מנוגדת לגלות.

תפקיד הגלויות

בפסחים פז, א אומרת הגמרא "לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים". בדרך כלל, הגלות נתפסת כעונש; אך גמרא זו אומרת שלגלות יש משמעות נוספת, ואף עיקרית יותר - לא גלו ישראל אלא..." יש לג?לות יעוד בונה ויוצר, לא רק כתיקון לחסרונות. יש נשמות שצריכות להצטרף לכלל ישראל, ומטרה זו יכולה להתממש רק על ידי פיזור ישראל בין האומות.

בספרי הסוד מבואר, שמלבד המשמעות הפשוטה של דברי חז'ל "שיתוספו עליהם גרים" - אנשים - מכוונים דברי חז'ל גם לניצוצי קדושה המפוזרים בכלל המציאות, אותם על ישראל ללקט. אמנם, בעם ישראל מצוי ריכוז ותמצית הקדושה הגדול ביותר, אך קיים עוד פיזור של קודש, שנמצא אצל הנבראים האחרים. אצל האומות האחרות פירורי קדושה אלו נסתרים, ועניינם המרכזי של חלקם הוא אף להרע, אבל מכל מקום טמון בהם גם גרעין של קדושה.

"הנה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע" - רע הוא מוות, כלומר העדר טוב. לרע אין קיום עצמי, ועל כן כדי להתקיים חייבת להיות בו נקודת קדושה. עיקרון זה נכון בכל מציאות של רע - אומות, אנשים ואף אידיאות.

כיון שכל קיומו של הרע נובע מיסוד טוב שקיים בו, ממילא כאשר גרעין זה מסתלק ממנו - הרע מתפורר. בעינינו ראינו כיצד העולם הקומוניסטי - שהיה עד לפני שנים מועטות אימפריה - חוסל בבת אחת, ללא כל סיבה נראית לעין. משמעות הדבר היא שביסוד הקומוניזם היה דבר חיובי, וכשיסוד זה ניטל ממנו כבר אין צורך להילחם בקומוניזם.

תפקיד גלות מצרים: כח הדיבור

גלות מצרים, שהיתה אם כל הגלויות, נועדה אף היא (בין השאר) ללקט את הטוב. מהו הטוב שזכו בו ישראל כששהו בתוך טומאת מצרים?

בגלות מצרים זכו ישראל לכח הדיבור. הדבר נרמז אף בשמו של חג הפסח - פה סח.

בשם החתם סופר מובא פשר הלשון שבהגדה 'את פתח לו' - מדוע בלשון נקיבה? מצוות סיפור יציאת מצרים הינה יחודית ולא מצאנו כמותה במצוות אחרות - לספר. הגמרא אומרת כי "עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה מהם נטלו נשים": הנשים מצטיינות בכח הדיבור, ובמצוות סיפור יציאת מצרים מצווים גם האנשים ללמוד מהנשים ולהאריך בדיבור - את פתח לו.

כאשר שלח הקב'ה את משה לפרעה אמר לו משה "לא איש דברים אנוכי". זהו אותו משה עליו נאמר "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל" - ספר דברים כולו! נשמת משה רבינו היא נשמת כלל ישראל, כפי שדרשו חז'ל על הפסוק "לך רד כי שחת עמך - רד מגדולתך". כאשר העם חוטא גם משה יורד מגדולתו, משום שגדולתו נובעת מגדולת העם.

מדוע דוקא כח הדיבור מתגלה ביציאת מצרים?

עוד שואל המהר"ל, כיצד יתכן שדוקא משה איש המעלות חסר את כח הדיבור?

מבאר המהר"ל (גבורות ה' פרק כ"ח) שכח הדיבור באדם הוא הכח שמביא לידי ביטוי את הפלא שבאדם. אנו חותמים את ברכת אשר יצר בנוסח "רופא כל בשר ומפליא לעשות". הטור בסימן ח' מבאר את הלשון 'מפליא', שהפלא הוא חיבור החומר והרוח. הבריאה כולה היא בדרך כלל או חומרית - הדומם ובעלי החיים, או רוחנית - המלאכים והעולמות העליונים. רק האדם כולל בתוכו את שני החלקים.

חיבור החומר והרוח מתגלה במלוא עוצמתו בדיבורו של האדם. "ויהי האדם לנפש חיה" - מתרגם אונקלוס "לרוח ממללא", זוהי מהותו של האדם. מובא בספרים כי לא בכדי קוראת התורה לאדם שנודר נדר או נשבע "איש כי יפליא", וכפי שקרא גם הרמב"ם לספרו העוסק בכך "ספר הפלאה". הפשט הפשוט הוא 'יפריש', וברובד העמוק יותר - הדיבור הוא פלא, משום שהוא מקשר את החומר והרוח. הפלא מתעצם ביכולתו של האדם להקדיש - להפוך את החול לקודש על ידי הדיבור. אותה בהמה שהיתה חומרית נהפכה ברגע אחד להיות בהמת קודש, וזאת באמצעות כח הדיבור של האדם. אדם אומר 'הריני נזיר' והופך להיות קדוש. כמובן שכל יהודי קדוש בקדושת ישראל, אך יש מדרגות בקדושה: ישראל, לוי, כהן. באמירת 'הריני נזיר' מקדש האדם את עצמו, ללא כל מחשבות ויחודים.

הקדושה שמקדש האדם את המציאות אינה רק ביחס לחומר, אלא ביחס לזמן. 'דבר נא באזני העם' ומיד אחר כך 'החודש הזה לכם'. זו המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל כעם, ואומר רש"י 'הראהו לבנה בחידושה, כזה ראה וקדש'. קידוש הזמן.

וכך מבאר המהר"ל מדוע דווקא משה רבינו היה חסר את כח הדיבור, שכאמור כח הדיבור הוא קישור הרוחניות לחומריות, אך משה לא היה שייך כלל למדרגת החומר, והיה כל כולו רוחני.

אלו הם דברי הגר"א בהם פתחנו: תפקיד האדם הוא יצירה וגאולה. כשם שהבהמה הפכה לקודש, כך גם מהותו של הזמן השתנתה. זהו תפקידם של ישראל. בתפילת המועדים אנו חותמים "מקדש ישראל והזמנים", ושואלת על כך הגמרא - והרי אין חותמים ברכה בשנים? עונה הגמרא ששנים אלו אחד הם - הקב'ה מקדש את ישראל, ובכח קדושה זו מקדשים ישראל את הזמנים.

זהו הרכוש הגדול אותו נטלו ישראל ממצרים.

ליקוט הקדושה

הדרך הפשוטה לליקוט הקדושה שבמציאות היא פשוט לעבוד ביסודיות וללקט. אולם מלבד זאת, קיימת דרך נוספת.

אור החיים הקדוש שואל על הפסוק "כחצות הלילה אני יוצא ומת כל בכור" - מדוע התורה אינה נוקטת לשון ישירה 'והיכיתי כל בכור', אלא 'ומת', שמשמע שמת מאליו? הרי דוקא על מכת בכורות דרשו חז'ל 'אנוכי ולא מלאך, אנוכי ולא שרף'!

שאלה דומה שואל אור החיים (יא, ה) על הגמרא בשבת ל"ד. הגמרא מספרת כי לאחר שיצא ר' שמעון בר יוחאי מהמערה ראה את יהודה בן גרים, שבעקבות הלשנתו לרומאים נאלץ ר' שמעון להסתתר במערה, וכיון שראהו "יהיב ביה עיניה וקטליה" (נתן בו עיניו והרגו). ושואל אור החיים: "והנה דברים אלו בהשקפה ראשונה ירחקם השכל, כי איך תהיה ראיית צדיק לרעה? והלא כתיב טוב עין הוא יבורך! גם ציין ר' שמעון בן יוחאי ז'ל לרע עין המזיק בעינו כי הוא חלק רע". רבי שמעון בר יוחאי עצמו אומר כי המזיק בעינו הוא חלק רע!

כדי לבאר זאת מקדים אור החיים את היסוד שנתבאר, כי לכל חלק רע יש דבר טוב המעמידו במציאות, ומוסיף יסוד נוסף: החלק טוב שבכל דבר נמשך למקור הקודש, כמו מתכת הנמשכת למגנט. על כן, כאשר ראה רבי שמעון בר יוחאי את יהודה בן גרים - נמשך אליו החלק הטוב שהיה ביהודה בן גרים, וממילא יהודה מת, לאחר שלא נותר בו טוב.

אור החיים מדייק את דבריו בלשון הגמרא 'יהיב ביה עיניה', ולא נאמר 'ראה בו בעיניו', שאין הכוונה שרבי שמעון בר יוחאי התכוון להרוג את יהודה, אלא שבאופן טבעי קרה הדבר. וכך גם במצרים: "ומעתה נמצא דעת אלהים באומרו ומת כל בכור, פירוש כי באמצעות שאני עובר בתוך מצרים בזה ימות מעצמו כל בכור".

בעזרת יסוד זה ניתן לבאר את דברי התורה בסוף פרשת אחרי מות "ולא תקיא הארץ אתכם". בארץ ישראל קיים ריכוז גדול של קודש, וממילא הרע אינו יכול להחזיק שם מעמד, כשם שהשראת השכינה שהיתה ביציאת מצרים לרגע המיתה כל בכור.

ביאור דברי אברהם

במדרש מובא כי הבטחת הקב'ה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", ויציאת מצרים שהיתה "כחצות הלילה", נעשו כתגמול למעשהו הטוב של אברהם שנחלק על המלכים לילה, שנאמר "ויחלק עליהם לילה". אברהם עשה זאת כדי להציל את לוט, עליו נאמר "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואוהלים" ודורשים חז'ל שהיו שני אוהלים: רות המואביה ונעמה העמונית. נמצא שבהצלתו את לוט שנשבה על ידי ארבעת המלכים אברהם מוסר את הנפש להציל את כל העתיד של עם ישראל, ותמורת אותה מסירות הוא זוכה לכך שלבניו נחלק הלילה 'ויהי כחצות הלילה'.

עתה נבין את דברי רש"י: "בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם". שאלנו - וכי הרכוש הגדול הוא הדבר המטריד את העם, שמשועבד כבר מאות שנים? ועוד, מדוע בקשת הקב'ה נאמרת בשביל טענתו של אברהם, הרי בלאו הכי מקיים הקב'ה הבטחות!

לפי דברינו כי "ברכוש גדול" הוא כח הדיבור, מובן כי לא הממון הוא המעסיק את אברהם, אלא כח הדיבור; ודברי הקב'ה 'הזהירם על כך' הם שיאמר לעם כי יפתחו את כח הדיבור. ומה שאומר רש"י "שלא יאמר אותו צדיק" בא ללמדנו כי כח זה שלקטו העם ממצרים הוא שכר על מעשהו של אברהם.

דואר אלקטרוני: beitel@yeshiva.org.il

לשעורים נוספים באתר www.yeshiva.org.il