הדפסה
פרשת שבוע - בא

פרשת בא

סמוך על ערכים ולא על ג'אדטים. הרהורים דרך הפרשה בעקבות טביעתה של הקוסטה קונקורדיה - פעמיים מצווה התורה על אכילת מצה. פעם אחת בתחילת פרשתנו בעת ההדרכה כיצד לאכול את קרבן הפסח "שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם" והפעם שנייה בסיומה של הפרשה בעת יציאתו של עם ישראל ממצרים "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ...וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ". המצות של סיום הפרשה הינם תוצאה של מהירות עזיבתם את מצרים, אך למה הוצרכו להכין מצות בראשית הפרשה כשהיה מספיק פנאי לאפות לחם לצורך 'ליל הסדר' הראשון בהיסטוריה? עונה המהר"ל, שהלחם התפוח מסמל גאווה ואילו המצות הדקות  מסמלות ענווה. ענווה משמעותה ההכרה שיש מנהיג ובורא לעולם. ההבנה שהיציאה משעבוד לחירות, איננה לחירות של הוללות ואנרכיה אלא לחירות שהינה קבלת עול מלכות שמים והפיכת רצונו של האלוקים לרצון הפנימי שלי. ענווה משמעותה השתחררות מתפיסת העולם המצרית שהכול ביד האדם וההבנה שיש אלוקים שמנווט את העולם. זוהי המשמעות של אכילת המצה בעת אכילת קרבן הפסח וזוהי תמצית השמחה בליל הסדר. תכונת הגאווה שמצויה אצל כל כך הרבה אנשים, אצל רוב הפוליטיקאים ואצל בעלי מקצוע רבים, שנואה ע"י ד' כנאמר במשלי (טז ה') "תּוֹעֲבַת ד' כָּל גְּבַהּ לֵב" והיא שגרמה לפרנצ'סקו סקטינו, הקברניט של הקוסטה קונקורדיה לסמוך על כוחו ועל ספינתו המשוכללת ולשכוח שיש אלוקים גדול ממנו בשמים. "אף אחד" הבטיח קברניט הספינה בטקס החגיגי שנערך בעת השקתה לעיני מוזמנים רבים "לא יסבול בספינה זו ממה שקרה לטיטניק". הקוסטה קונקורדיה הייתה הסמל של פלאי הטכנולוגיה. מערכות ניווט לווייניות המשוכללות ביותר. הגנות בלתי חדירות למים בכל צדדיה של האוניה, אך מי שניווט אותה לא הכיר את סוד המצה, את תכונת הענווה ובטיפשותו ובגאוות ליבו ניווט אותה לתוך הסלעים שגרמו לטביעתה. כשה'טיטניק' טבעה  ב-14 באפריל 1912 גם כתוצאה מגאווה מטופשת של קברניטה, התנהגו רבים מנוסעיה באבירות מופלאה כשדאגו שקודם יעלו על הסירות נשים וילדים-דבר שחרץ במודע את גורלם של הנשארים למוות. במאה השנים שעברו מאז, השתכלל העולם בצד המדעי באופן דרמאטי, אך מההיבט המוסרי, מהווה אופן הצלת הטובעים בקוסטה קונקורדיה בושה מוסרית לכל החברה האנושית. אנשים נלחמו זה בזה תוך רמיסה למוות של כמה נוסעים כדי להגיע אל הסירות. רב החובל וסגנו נעלמו מהשטח תוך חוסר אכפתיות מוחלטת לגורלם של הנוסעים והצוות. אין ספק שסיפור טביעתה של הספינה הזו הגדולה בעולם חייב להביא אותנו להרהורים בסדרי החשיבות שהחברה נותנת לפיתוחים מדעיים לעומת כל כך מעט השקעה בבניית עולם הערכים והמוסר.

נכתב ע"י הרב ראובן הילר