הדפסה
פרשת שבוע - בא

קיום המצוות- אמצעי או מטרה?

וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָֹה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

אנו זוכרים את הפסוק בעיקר מליל הסדר בו הוא מופיע מספר פעמים (ובלי לפתוח את ההגדה- לאיזה בן הפסוק מהווה תשובה? ...מסתבר שלשני בנים- גם לרשע וגם לשאינו יודע לשאול!!)

ולפעמים, דווקא פסוק מוכר וידוע אינו פשוט כלל וכלל, אך בגלל שאנו מורגלים בו איננו שמים לב לקשיים...

ראשית נעיין בהקשר:

ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת- הָעֲבדָה הַזּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: ו שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַיהוָֹה: ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא- יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל-גְּבֻלֶךָ: ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָֹה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

מדובר כאן לאחר שנחלנו את הארץ והאב מסביר לבן את הסיבה לחגיגת ליל הסדר ( חכמינו ייחסו זאת לבן "שאינו יודע לשאול" כיוון שאין כאן שאלת הבן). נזכור גם כי "זה" בתנ"ך מופיע בדבר מוחשי וניכר לעין ( "החודש הזה לכם"- הראה לו לבנה בחידושה, "זה יתנו"- הראה לו מטבע של אש, "וזה מעשה המנורה"- הראה לו מנורה...) . על מה בדיוק מצביע האב ומהו ההסבר לחגיגת הסדר?

נראה כיצד מתמודדים הפרשנים עם קושי זה- ונפתח בפרוש לא שגרתי של הרמב"ן:

רמב"ן: בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים, וכן והודעת להם את הדרך ילכו בה (להלן יח כ), ורבים כן. יאמר, כי בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים אני עובד את העבודה הזאת, כענין שאמר למטה (בפסוק טו) על כן אני זובח לה' כל פטר רחם. ואמר "זה ", כלומר תגיד לו זה שאתה רואה בעיניך שעשה ה' לך בצאתך ממצרים.

הרמב"ן  "משפץ" את הפסוק ואפילו פעמיים... ראשית הוא מוסיף את האות "ש" לפני "עשה" (וכראיה לדבר מביא את הפסוק: את הדרך ילכו בה- והכוונה- אשר ילכו בה, ואם כן ,לדעתו,מדובר במקרא חסר). אך לא רק האות "ש" חסרה אלא כל סיומו של הפסוק. הוא מבין שהפסוק נראה כך-

בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים...   (אני עובד את העבודה הזאת) והכוונה- האב מסביר לבנו כי כל החגיגה והעבודה הזאת  היא בגלל ולזכר הניסים שנעשו. מטרת הסעודה לזכור את ניסי ה', והחגיגה אמצעי למטרה שהיא זכירת ניסי ה'. הקושי בפרושו (מעבר לתוספת הכפולה) היא במילה "זה" המייחסת לניסי ה', ועל מה בדיוק מצביע האב?

הרמב"ן מיישב ( ונראה די בדוחק..)  -

ואמר "זה ", כלומר תגיד לו זה שאתה רואה בעיניך שעשה ה' לך בצאתך ממצרים.

מדובר כנראה בבן שזכה לראות את הניסים  והוא דור ראשון להתנחלות (והשאלה איך האב לא מת בעוון המרגלים? כנראה היה צעיר, אך היה לו כבר בן) והאב מזכיר לו כי הניסים שראה במו עיניו הם הסיבה לחגיגה הגדולה הערב. בכך הפך הרמב"ן את ה -"זה" לדבר מוחשי: הניסים שראה בעבר. כדאי לעיין גם בהמשך דבריו, אך נסתפק בכך.

נציין כי גם הרשב"ם הולך בדרכו:

רשב"ם: בעבור זה. שעשה לי נסים במצרים  אני עובד עבודה הזאת.

ה"אבן עזרא" מביא פרוש של רבי מרינוס ומתפלמס עימו:

אבן עזרא:  בעבור זה. אמר רבי מרינוס פירוש בעבור זה. היה ראוי להיותו הפך זה בעבור שעשה יי' לי. והביא רבים כמוהו לדעתו ולפי דעתי אין אחד מהם נכון. כי איך נהפוך דברי אלהים חיים. וטעם הפסוק הפך מחשבתו. כי אין אנו אוכלים מצות בעבור זה. רק פירוש בעבור זה בעבור זאת העבודה שהוא אכילת המצה ולא יאכל חמץ. שהוא תחלת המצוות שצוה לנו השם. עשה לנו השם אותות עד שהוציאנו ממצרים והטעם לא הוציאנו ממצרים רק לעבדו ככתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה וכתוב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים:

החידוש הגדול בשיטת רבי מרינוס:   היה ראוי להיותו הפך: זה בעבור שעשה יי' לי

גם הוא, כרמב"ן, מוסיף את אות הזיקה "ש" אך הוא משנה והופך את סדר המילים בפסוק, ו"זה" מוקדם לתחילת הפסוק. זהו ,כמובן חידוש גדול שניתן לשנות את סדר המילים, ולכן מביא ראיות נוספות לכך-

( והביא רבים כמוהו לדעתו).

האב"ע עצמו איננו מסכים לשיטת ההיפוך לא כאן ולא בשאר מקומות, ובלשונו-

ולפי דעתי אין אחד מהם נכון.

והוא גם מסביר את התנגדותו להיפוך-   כי איך נהפוך דברי אלהים חיים?

אך למרות שמבחינה תחבירית פירושו של רבי מרינוס הוא פרוש חדש, אך מבחינה רעיונית הפרוש זהה לחלוטין עם פרושו של הרמב"ן! גם הוא מבין שמטרת ליל הסדר לשמר ולזכור את ניסי ה' והחגיגה מהווה אמצעי בלבד. לפרושו יש יתרון על הרמב"ן בכך ש"זה" מתייחס לסעודה ובעיקר למצה ולמרור שאכן ניכרים לעיניים, והאב מצביע עליהם ומכריז כי הם נועדו לשימור הניסים. אך כמובן, חסרונו בהיפוך המילים ( וכפי שהיקשה האב"ע על פירוש זה).

ומכאן לפרוש ה"אבן עזרא" עצמו, וכפי שהוא מגדיר זאת :

" וטעם הפסוק הפך מחשבתו"

האב"ע טוען כי חגיגת הסדר איננה אמצעי לזכירת הניסים אלא בדיוק להפך- הניסים נעשו כאמצעי למטרה האמיתית והיא חגיגת הסדר! הקב'ה הוציאנו ממצרים בכדי שנקיים את מצוותיו, וכשפנה למשה בהתגלות הראשונה: בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה- זהו איננו ציון מקום בלבד אלא ציון תכלית: כל מטרת ההוצאה ממצרים היא בכדי לעבוד את ה', וחגיגת הפסח זו עבודתו!  "בעבור" לדעתו אינו סיבה- "בגלל" כפרוש הרמב"ן, אלא תכלית-"בשביל".

גם רש"י הולך בדרך דומה ומרחיב לכלל המצוות:

רש"י: בעבור זה. בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו.

מצאנו כאן מחלוקת תחבירית ומילולית בין הפרשנים,  אך מחלוקת זו נוגעת בשאלה רעיונית מהותית ביותר: מהי מטרת המצוות? האם המצוות ניתנו כדי להשיג דברים אחרים (כפרוש הרמב"ן , הרשב"ם ורבי מרינוס) -נועדו לשימור זכר הניסים, או שהן הן המטרה (אב"ע ורש"י) והניסים שנתן הקב'ה ניתנו  כדי להגשים מטרה זו?.